סטריאו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
ביטול גרסה 9009118 של 89.139.55.94 (שיחה)
שורה 6:
מספר הרמקולים עצמו אינו יכול להפוך לסטריאו צליל שהוקלט במונו; אדם יכול לחבר למערכת השמע שלו מספר בלתי מוגבל של רמקולים, אך אם ההקלטה לה הוא מאזין הוקלטה במונו, הרי שהצליל שיבקע מכל אחד מהרמקולים יהיה זהה.
 
בראשית ימי ההקלטות (בתחילת [[המאה ה-20]]) בוצעו כל ההקלטות במונו; ב-[[1957]] פותחה הקלטת הסטריאו על ידי פרופ' שאודינישקי, ומאז זהו הסטנדרט. במרוצת הזמן פותחו אפשרויות הקלטה במספר רב יותר של ערוצים (קוודרו, למשל, בו קיימים ארבעה ערוצים), אך הקלטת סטריאו נותרה הנפוצה ביותר.
 
הקלטת סטריאו מותאמת למערכת ה[[שמיעה]] האנושית, המורכבת משתי [[אוזן|אוזניים]]. הקלטת סטריאו הופכת את ה[[מוזיקה]] למלאה ועשירה, וניתן ליצור באמצעותה אפקטים קוליים מעניינים. בשירים רבים, בוקע צליל ה[[תופים]] מרמקול אחד וצליל ה[[גיטרה|גיטרות]], למשל, מהרמקול השני; לעתים, בקטעים בהם שני קולות שירה (שני [[זמר|זמרים]], או זמר אחד שקולו נשמע "כפול") יבקע הקול האחד מהרמקול האחד, והקול השני מהרמקול השני. שני אפקטים אלו מפתיעים את השומע ומרתקים אותו אל היצירה, וכן יוצרים לעתים אפקט של "דיאלוג" (בין שני זמרים או בין שני [[כלי נגינה]]).