|
'''פיליבסטר''' ([[אנגלית]]: '''Filibuster''') הוא תמרון [[פוליטיקה|פוליטי]], שתכליתו לעכב ביצועהכרעה של מהלך מדיניכלשהי ב[[בית מחוקקים|בית המחוקקים]] באמצעות שיטות שונות למשיכת זמן.
מקור השם הוא במילה ה[[ספרדית]] "filibustero", שפירושה [[שודד ים]]. באמצע [[המאה ה-19]] כונו בשם זה [[ימאי|ימאים]] [[שכיר חרב|שכירי חרב]], בעיקר [[ארצות הברית|אמריקאים]], שניסו להשתלט על שטחים ב[[האיים הקריביים|איים הקריביים]], ב[[דרום אמריקה]] ובמרכזה. המפורסם שבהם הוא [[ויליאם ווקר]], שכבש את [[ניקרגואה]].
ארצות הברית נחלקה סביב השאלה האםאם ה[[ממשלת ארצות הברית|ממשלה]] צריכה לגבותלתמוך את הפיליבסטריםבפיליבסטרים או להתנער מהם. בדיון שנערך ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[3 בינואר]] [[1853]] דרש חבר בית הנבחרים אברהם ונאבל כי הממשל האמריקאי יתנער מהפיליבסטרים. בתגובה, קרא לעברואלברט בראון, חבר בית נבחרים אחר, אלברטבבית בראוןנבחרים, כי [[נאום|נאומו]] הוא כמו פיליבסטר נגד ארצות הברית,. והמונחוכך קיבל המונח משמעות חדשה – נאום ממושך.
==הפיליבסטר בארצות הברית==
הפיליבסטר והוויכוח סביב חוקיותו ונחיצותו מהוויםהם חלק בלתי נפרד מכללי המשחק ה[[דמוקרטיה|דמוקרטי]] ב[[ארצות הברית]]. הפיליבסטר הוא נחלתו הבלעדית של ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]]. ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] זמני הנאומים קבועים מראש מאז [[1842]].
בשיא הפיליבסטר הארוך ביותר מחזיק הסנאטור מ[[ קרוליינהסטרום הדרומיתת'ורמונד]] מ[[ סטרוםקרוליינה ת'ורמונדהדרומית]] , אשר נאם. בשנת [[1957]] הוא נאם במשך 24 שעות ו-18 דקות ברציפות , בהתנגדותנגד לחוקחוק זכויות האזרח , שהעניק ל[[אפרו-אמריקאים]] זכות הצבעה וביטל חלק ממדיניות ההפרדה בין ה[[גזע (אדם)|גזעים]]. ▼יש לציין כי הפיליבסטר הוא נחלתו הבלעדית של ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]]. ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] זמני הנאומים, מאז [[1842]], קבועים מראש.
▲בשיא הפיליבסטר הארוך ביותר מחזיק הסנאטור מ[[קרוליינה הדרומית]] [[סטרום ת'ורמונד]], אשר נאם בשנת [[1957]] במשך 24 שעות ו-18 דקות ברציפות, בהתנגדות לחוק זכויות האזרח שהעניק ל[[אפרו-אמריקאים]] זכות הצבעה וביטל חלק ממדיניות ההפרדה בין ה[[גזע (אדם)|גזעים]].
===הפיליבסטרים הראשונים===
הפיליבסטר הראשון נערך כבר בשנת [[1790]] (אם כי אז עוד לא כונה כך). אותהבשנה שנהזה נערכו בבתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] הצבעות על העברת הקונגרס ל[[פילדלפיה]]. בבית הנבחרים נמצא לכך הרוב, אך בסנאט נדחתה ההצעה נדחתה ברוב דחוק. הכוחות היו כה שקולים, עד כדי כך שאחד הסנאטורים הובל להצבעה על גבי מיטת חוליו. ימים ספורים אחר כך, תומכי החוק העלו אותו שוב להצבעה. [[מזג האוויר]] באותו יום היה סוער, והיה ברור שהסנאטור החולה לא יוכל להגיע. עבור מתנגדי החוק, סנאטורים ממדינות כמו [[וירג'יניה]] ו[[צפון קרוליינה]], היה מדובר בעניין מהותי, שכן משמעות העברת הקונגרס לפילדלפיה הייתה ריחוק ממוקדי קבלת ההחלטות. על כן החלו אלה בהארכת נאומיהם, במטרהכדי להביאלגרום לדחיית ההצבעה ליום אחר.
יש לציין כי הפיליבסטר היה אסור לפי כללי הסנאט, שקבעו כי אין לדבר שלא לעניין, לומר דברים שאינם רלוונטיים או באופן מייגע ("No one is to speak impertinently or beside the question, superfluously or tediously"). ואולם כלל זה לא כלל [[סנקציה]] כלשהי בצדו, וגםולכן הוא גם לא נאכף.
עליית מדרגה ראשונה בשימוש בפיליבסטרים אירעה ב-[[1841]], כאשר. 22 סנאטורים [[המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית|דמוקרטים]] האריכו בדיוניהם על הצעה של הרוב ה[[המפלגה הוויגית (ארצות הברית)|וויגי]] להביא ל[[פיטורים|פיטוריהם]] של ה[[מוציא לאור|מו"לים]] של ה-"[[Congerssional Globe]]". רק כעבור 10 ימי דיונים, נמשכה ההצעה.
יחסו של הסנאט לתופעה היה אמביוולנטי. מצד אחד, נואמי הפיליבסטרים זכו להערכה הן מצד בוחריהם והןהן מצד יריביהם, ומצד שניאחר, הפיליבסטר עדייןנחשב נתפסלתרגיל כתרגילפוליטי "כשר אבל מסריח". בד בבד, עוגנו הפיליבסטרים בכללי הבית, במפורש (למשל, בקבלת ההחלטה המאפשרת לקרוא דברים כתובים אף אם הם אינם קשורים לנושאי הדיון, ב-[[1870]]), ובמשתמע (למשל, בדחיית הצעת החלטה הקוראת לסנאטורים להגביל את נאומיהם לנושא הנדון בלבד, ב-[[1856]]).
===הפיליבסטר ככלי יעיל===
[[תמונה:Uscapitolindaylight.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בניין [[הקפיטול]] – מקום מושבו של [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס האמריקאי]]]]
רוב הפיליבסטרים הראשונים נכשלו, וזאת בעיקר משום שהסנאט, שגודלו עומד ביחס ישר למספר ה[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] המרכיבות את ה[[פדרציה]] האמריקאית, היה קטן יחסית. החלואולם משנות ה-80 של [[המאה ה-19]], החלו מאמציהם של נואמי הפיליבסטר, בעיקר [[המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית|דמוקרטים]] ממדינות הדרום, לשאת פרי. כך, למשל, ב-[[1890]], נבלם חוק לפיקוח על ה[[בחירות]] במדינות הדרום (שנועד למנוע איומים על הבוחרים ה[[אפרו-אמריקאים|שחורים]]).
עם ההצלחה, נשברו גם כמה שיאים חדשים. ב-[[1893]] הגיעו הדברים לכדי פיליבסטר שנמשך 46 ימים (אם כי הוא נכשל, בסופו של דבר). ב-[[1908]], נאם הסנאטור ה[[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקני]] ה[[התנועה הפרוגרסיבית|פרוגרסיבי]] [[רוברט לה פולט]] במשך לא פחות מ-18 שעות ברציפות. במהלך, נאומוובנאומו נעשה נסיון ראשון לעצור פיליבסטר באמצעים חריגים –- כוס השתייה של הסנאטור [[הרעלה|הורעלה]] במידה שהיה בה די כדי להביא למותו.
הקש ששבר את גב הגמל היה, ככל הנראה, ההצבעה על חוק חימוש הספינות ב-[[1917]]. החוק עבר בקלילות בבית הנבחרים, אבל אופוזיציה עקשנית של 11 סנאטורים בלבד בראשות לה פולט הצליחה לטרפד את העברתו בסנאט. הדיון בחוק, שקרא לחייב את חימושן של [[ספינה|ספינות]] המסחר, נערךנמשך יומיים בלבד לאחר שנחשף [[מברק צימרמן]]. הכשלת החוק הכעיסה כל כך את הנשיא [[וודרו וילסון|וילסון]], וכבר למחרת הוא פרסם ב"[[ניו יורק טיימס]]" [[מאמר]] ובושבו תקף את השיטה שמאפשרת למיעוט קטן לכפות את רצונו על הרוב, וקרא לשנותה. דעת הקהל בארצות הברית אף היא סלדה מתוצאות האירוע, ומאמרי מערכת רבים האשימו את הסנאטורים שהכשילו את החוק ב"חרפה לאומית", וכינו אותם "זונות פוליטיות", "חדלי אישים" ו"פחדנים" –- כינויים יוצאי דופן בבוטותם בראשית [[המאה ה-20]].
בתוך ארבעה ימים, אימץ הסנאט את "החלטת רובינסון", ברוב עצום של 76 מול 3. לפי הכלל החדש, כלל מס' 22, 16 סנאטורים יכולים להגיש בקשה להפסקת הדיון. מרגע שמוגשת הבקשה, נאומי הסנאטורים מוגבלים לשעה אחת בלבד, ואם הם רוצים להעלות הסתייגויות נוספות, הדיון בהן יתבצעיתקיים רק אם הסנאט נתן את הסכמתו לכך בהצבעה פה אחד. יום אחרילאחר הגשת הבקשה, היא תובאמוביאת בפנילהצבעה הסנאטבסנאט, ותהיהואישורה טעונהמחייב את אישורו ברוברוב של שני שלישים מהנוכחים. זו הייתה הפשרה שהושגה בין תומכי הפיליבסטר לבין אלה שהיו מעוניינים ברוב רגיל.
על אףלמרות הצמצום היחסי ביכולתו של המיעוט לקיים פיליבסטר, עדיין היה קשה מאוד להשיג את הרוב הדרוש לסיום הדיון. למעשה, בין 1917 ל-[[1927]], הפיליבסטר הופסק באמצעות הסעיף החדש רק 4 פעמים בלבד, וב-35 השנים הבאות אף לא פעם אחת. הדברהטעם נבעהעיקרי בעיקרלכך משוםהיה שסנאטורים מהדרום קבעו לעצמם עיקרון להתנגד לשימוש בסעיף בכל מקרה שהוא, על מנתכדי שכאשר הם עצמם יבצעויקיימו פיליבסטרים במקרים של חקיקה בתחום [[זכויות האזרח]], יוכלו לתרץ זאת באותו עיקרון.
===הפיליבסטר כאלמנט מרכזי במאבק על זכויות האזרח===
בשנת [[1964]] הובילו הסנאטורים מהדרום פיליבסטר כנגד חוק זכויות האזרח. פיליבסטר זה נמשך לא פחות מ-74 ימים, אלא שייחודו בתוספת של אלמנט חדש שלא היה מוכר קודם לכן –- ה[[תקשורת]]. הפיליבסטר הגיע באמצעות ה[[טלוויזיה]] לכל בית ובית בארצות הברית, וכאשר פעילותם של הסנאטורים הדרומיים נגד זכויות האזרח הייתה ויזואלית, היא העצימה את זעמו של הציבור כנגדםעליהם, וגרמה לו לעודד את תומכי החוק להמשיך ולהחזיקלהחזיק מעמד. בסופו של דבר נכשל הפיליבסטר, החוק אושר, ובכך תם עידן של 35 שנים בהןשבהן הדרום הצליח לבלום חקיקה בתחום זכויות האזרח, במה שכונה "המחסום הדרומי". בעשור שלאחר מכן עוד המשיכו השמרנים בפיליבסטרים כנגד חקיקה בתחום זכויות האזרח. בחלקבמקצת מהמקרים הצליחו ובחלקםובמקצתם נכשלו, אבל הפיליבסטר בארצות הברית בתקופה זו זוהה בבירור עם מאבקי זכויות האזרח. ה[[שמרנות|שמרנים]] הפכוהיו לתומכיו המובהקים של הפיליבסטר, והואילו ה[[ליברליזם|ליברלים]] היו למתנגדיו. כמובן, לא עמדה עקרונית עמדה בבסיס זה, אלא ההשלכות המעשיות.
ב[[שנות ה-70]], בימי שלטונו של [[ריצ'רד ניקסון|ניקסון]], חל שינוי במצב זה. לאחר שרובה הגדול של ה[[חקיקה]] בתחומי זכויות האזרח כבר הושלם, החלו גם פיליבסטרים ליברלים תחתבתחומים שלטון [[ריצ'רד ניקסון|ניקסון]], בתחומיכגון [[איכות הסביבה]], [[מלחמת וייטנאם|המלחמה בווייטנאם]], הוה[[אינטגרציה גזעית|אינטגרציה]] ב[[בית ספר|בתי הספר]], ועוד. כך, היטשטשה ההבחנה שנוצרה ביןשבין עמדות השמרנים והליברליםלעמדות הליברלים ביחסבאשר לפיליבסטר. כעת היו גם ליברלים שתמכו בשיטה, ושמרנים שהתנגדו לה.
===שינויים בכללי המשחק===
בשנות ה-70 החלו תהליכים נוספים שהשפיעו על מעמדו של הפיליבסטר. בהדרגה, קיבלו ועדות הסנאט קיבלו משקל רב יותר בהליך החקיקה, והדיונים במליאת הסנאט, אולי בדומה לדיונים במליאת [[הכנסת]], נועדו להצבעות על נוסחיהם הסופי של החוקים, ולצורכי תקשורת.
במקביל,בד בבד התקבלו מספרכמה כללים חדשים. כךלדוגמה, אומצה ב-[[1972]] אומצה "שיטת המסלול הכפול"., לפי שיטה זו,ולפיה דיון שבו נערך פיליבסטר מתקיים בשעות הבוקר, ואילו שאר הדיונים נערכים בשעות אחר הצהריים. משיטה זו נהניםנהנה גם הרוב, שכן פעילות הסנאט אינה מושבתת לחלוטין, וגם המיעוט, שכן מדובר בהקלה בתנאים הפיזיים של הפיליבסטר.
שינוי משמעותי נוסףאחר היה הקביעה לפיהשלפיה פיליבסטר יופסק, ונושא הדיון יובא להצבעה, אם 60 סנאטורים (מתוך 100) ידרשו זאת. בכך, הפיליבסטר הפך הפיליבסטר לכלי היכול לשמש רק קבוצות אופוזיציוניות משמעותיות, אך יחד. עם זאת נותרהוא הוסיף להיות כלי בעל משקל –- 41 סנאטורים הם עדיין כוח לא מבוטל. משמעות חשובה לכלל זה במישור המעשי, היא שכדי להעביר בסנאטשלהעברת חוק שהאופוזיציה מתנגדת לו בחריפות, יש צורך ברוב מיוחס של 60 סנאטורים. במקרהבאשר כזה,למקרים מעין אלה קובע כלל 22 של הסנאט כללי דיון נוקשים מהרגיל. הדיון מוגבל ל-30 שעות, הכלל האוסר אי-רלוונטיות נאכף ביתר שאת, והסתייגויות שלא הוגשו מראש אינן נדונות.
עוד שינוי שהונהג קובע כי אם הסנאט יסכים פה אחד, ניתן לקבוע תחום זמן מוגדר לדיון בנושא מסוים.
עם השינויים הללו, הגיעו גם מספר פרוצדורות רשמיות למחצה. כך, למשל, מקובל לפתוח בפיליבסטר על ידי הודעה של הסנאטור המעוניין בכך –- בעומדו על הדוכן, - בהודעה למנהיג הרוב, ואפילו בהודעה באמצעילאמצעי התקשורת. אמצעי נוסף אחר הוא ה-hold. סנאטור שמעוניין לעכב דיונים והליכי חקיקה, בין אם משום שטרם למד את החומר הדרוש, ובין אם מתוך התנגדות עמוקה למהות החוק (במקרה כזה מדובר כבר בסוג נוסףאחר של פיליבסטר), יכול לבקש ממנהיג הרוב להעביר את החוק להמתנה, ואם ירצה בכך, בקשתו תיוותר אנונימית. בשלמכיוון העובדהשהליך שההליךזה אינו מעוגן בשום תקנון, אין גם הליך המאפשר להפשיר חקיקה ממתינה, - ובכך יתרונה של השיטה על פני הפיליבסטר הרגיל. ואולם העדר עיגון בתקנון הוא גם חסרונה של השיטה –- מנהיגי הרוב עשויים לדחות את הבקשה, או לדרוש את פרסום זהותו של המבקש.
בסופו של דבר, הרפורמות שהונהגו, לא רק שלא צמצמו את השימוש בפיליבסטר, אלא אף הגבירו אותו. שיטת המסלול הכפול הקלה על נואמי הפיליבסטרים, ואף אפשרה להם לנאום זמן רב מבלי להראות נלעגים.
השימוש הגובר בפיליבסטרים שוב הקשה על תפקוד הסנאט, והקולות המתנגדים לו החלו מתרבים, במיוחדבייחוד בראשית תקופת [[ביל קלינטון|קלינטון]]. אזרח אחד אפילו תבע את הסנאט, בטענה שהפיליבסטרים מנוגדים לכלל החוקתי של שלטון הרוב <ref>Page v. Dole (No. 94-5202) (1996).</ref>.
בתקופת כהונתו של [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג וו. בוש]], כאשר הסנאטורים מהמפלגה הדמוקרטית, שנמצאו במיעוט במשך רוב התקופה, השתמשו בפיליבסטר כדי למנוע הצבעה על מינוי [[שופט]]ים שמרנים, במיוחדבייחוד ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]] ולבתי משפט פדראליים אחרים, ואת מינוי ה[[שגריר]] ל[[או"ם]] [[ג'ון בולטון]], הרפובליקנים איימו למנוע פיליבסטרים על מינויים נשיאותיים כאלה בטענה שהם בלתי חוקתיים –. ה[[חוקת ארצות הברית|חוקה]] דורשת את ה"עצה והאישור" של הסנאט לגבי מינויי ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]], והימנעות מהצבעה אינה בגדר "עצה ואישור". איום זה כונה "האופציה הגרעינית", ועוררוהוא עורר מחאה רבה. לבסוף קבוצה בת 14 סנאטורים מתונים משתי המפלגות (שזכתה לכינוי "קבוצת ה-14", "Gang of 14") התארגנה כדי למנוע התפתחות כזו מצדובה אחד,בעת ולהגביללהגביל את השימוש בפיליבסטר על מינויים נשיאותיים ל"נסיבות יוצאות דופן" מצד שני.
בחוק מ-[[1974]] שבא להסדיר את הליכי האישור של חוקי תקציב בקונגרס, נקבע חריג חשוב, על פיוולפיו בנושאים שיש להם יש השלכה תקציביתעל אפשרהתקציב ניתן להעביר חוק במסלול עוקף פיליבסטר שנקרא "Reconciliation". מקור השם נובעהוא מכךביעודו שזהושל הליך שנועד במקורוזה ליישב בין חוקים קיימים לבין חוקי התקציב. על דיון בהצעת חוק במסגרת זו לא ניתן לקיים פיליבסטר של יותר מ-20 שעות דיון, וישוכן גםיש מגבלות באשר להסתייגויות לחוק שניתן להעלות.
עם השנים התרחבו הגבולות שלעל השימוש בהליך ה-reconciliation, אולםאך עדיין נשמר הכלל שחייב להיות לחוק קשר לענייני תקציב. בהליך זה השתמשו, למשל, על מנתכדי להעביר את התקציב של [[ביל קלינטון|קלינטון]] ב-[[1993]], ולהעבירוכדי להעביר את הקיצוצים במיסים שיזם [[ג'ורג' ווקר בוש|בוש]] ב-[[2001]] ווב-[[2003]].
==הפיליבסטר בבריטניה==
בהשראת הסנאט, אימצו חברים [[אירלנד|אירים]] ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]] את הפיליבסטר בשלהי המאה ה-19,. הם עלביקשו מנת לסכל תיקון בחוק הפלילי, והצליחו למשוך את הדיון על פני 35 ימים.
===סיכול הפיליבסטר===
בניגודשלא לארצותכבארצות הברית, בבריטניה מיהרו למגר את התופעה, וב-[[1882]] הותקן Standing Order No. 41, המקנה ליושב ראש ולראשי הוועדות את הסמכות להתערב בנאומים שאינם רלוונטיים או שנמשכים זמן מופרז מדי. יש הסבורים כי אם הפיליבסטר היה נפתח על ידי חברי פרלמנט [[אנגליה|אנגלים]], ולא על ידי האירים, ייתכן שלא היו ננקטים צעדים נגדו. מכל מקום, בגלל המסורת והכבוד הנהוגים בפרלמנט הבריטי, הביאו לכך שהסמכותהסמכות שניתנה לראשי הוועדות מנוצלת לעתים רחוקות בלבד, ולמעשה, ביןבשנים [[1945]] ל-–[[1988]] נמנו בסך הכול 17 מקרים בהםשבהם השתמשו בה.
===פיליבסטר הסתייגויות===
עם זאת, גם בפרלמנט הבריטי קיימיםיש אמצעים לעיכוב חקיקה באמצעות ניצולהגשת זכותהסתייגויות הדיבור,רבות וזאתבשם עלזכות ידי הגשת מספר רב של הסתייגויותהדיבור. שיטה זו לא מתבצעתמיושמת במליאת הפרלמנט, אלא ב-Standing Commitees, ועדות שברובן הגדול הן ועדות אד-הוק לצורכי חקיקה בנושא מסוים.
הכללים לגביבאשר מהותלמהות ההסתייגויות נוקשים: עליהן להיות רלוונטיות,; אסור להן לשלול את החוק עצמו או לסתור אותו,; אסור שיגרמו לחוק להיות בלתי מובן או לא ישים,; אסור שיכללו נימה של לעג,; במקרים מסוימים לא ניתן לשנות באמצעותן סכומי כסף שנקבעו בחוק,; ואסור שהנמקותיהן תכלולנה ביקורת על [[משפחת המלוכה הבריטית|משפחת המלוכה]], על ראש [[בית הלורדים]], על יו"ר בית הנבחרים ושופטיועל שופטי בית המשפט העליון.
סמכות חשובה שיש ליושב ראש הוועדה, לאחר שהוא מקבל לידיו את ההסתייגויות, היא האפשרות להשמיט הסתייגויות קטנוניות והסתייגויות שלא נועדו אלא לקבללקבלת זמן דיבור. משמעותה של סמכות זו היאמשמעותה שליושב ראש יש אפשרות לחסוך מראש פיליבסטר הסתייגויות. בפועלעם זאת, השימוש בסמכות זו אינו אוטומטי, והוא משתנה בהתאם להלך הרוח בוועדה.
גם אם לא השתמש היושב ראש בסמכות זו, יש בכוחו למנוע התמשכות ארוכה מדי של הדיונים באמצעות נעילת הדיון (Closure). לבקשת אחד מחברי הבית, יכול היושב ראש להכריז על סיום הדיון בשאלה מסוימת, ועל הצבעה, ובלבד שראה כי הבקשה לא נבעה מתוך ניצול לרעה וכי אין בה פגיעה במיעוט. הכרזה כזו תובא להצבעה, ועליה לזכות ברוב של 100 חברים לפחות, על מנת שתקבל תוקף מעשי.
===שיטת הגיליוטינה===
|
