פסק דין הנדלס נגד קופת עם – הבדלי גרסאות

השופטים נחלקו כיצד להגדיר את חדר הכספות של הבנק - הרשות בה מצא הנדלס את האבידה. השופט ברק סבר שיש לפרש את לשון החוק בהתאם למטרתו המוצהרת - השבת האבידה לידי בעליה שאיבדה. לדעתו, מסירת האבידה לידי בעלי הרשות בו נמצאה - נועדה לשרת מטרה זו, משום שבאופן טבעי יפנה המאבד לבקש אותה במקום בו אבדה לו, ומשום שסביר שבעלישבעל המקום ישמור על האבידה טוב יותר מאשר מוצא מזדמן. ברק הוסיף והבהיר, כי הענקת האבידה שלא נדרשה למי שמצאה - נועדה אף היא למען הגשמת השבתה. לכן, סבר, יש להעניק את האבידה לבעלי הרשות, שכאמור, הם אלו שעשויים להגשים את השבת האבידה באופן המיטבי.

נוסף על כך, הביא אלון תקדימים מהמשפט הישראלי, האנגלי והאמריקאי, שסברו אף הם, ש"רשות" לעניין זה משמעותה שליטה בפועל, ולא בעלות על השטח שבו נמצאה המציאה בלבד. כךהתקדים נפסקהישראלי דן במקרה דומה: אשה מצאה מצלמה ב[[אולם קולנוע]], ומסרה אותה לסדרן, שמסר אותה למשטרה. משלא נדרשה המצלמה, נתנה אותה המשטרה לבעל הקולנוע. האשה תבעה אותו בבית המשפט המחוזי בחיפה, והשופט [[משה עציוני]] פסק שהדין עמה {{הערה|ע"א 123/63 חיפה - אריה ווסקובויניק ואח' נגד פנינה גולדברג}}. ה[[תקדים]] האמריקאי מובהק עוד יותר: אשה שהועסקה בבנק טולדו מצאה במבוא לחדר הכספות 500 [[ליש"ט]]. היא מסרה אותם למנהל הבנק, ולאחר שהבעלים לא אותרו היא דרשה לקבל אותם לידיה. הבנק שסירב לכך הפסיד בדין, והכסף הועבר לידלידי האשה. נימוקי השופטים היו, בין השאר, שחוסר השליטה של בעלי הבנק על החפצים הנשכחים שם בשעות הפעילות - מונעת מהם זכות תפיסה והחזקה במטלטלין אלו.