חבור – הבדלי גרסאות

'''נהר חַבּוּר''' (חָבוֹר במקרא; ב[[ערבית]]: خابور) הוא ה[[יובל (נהר)|יובל]] הגדול ביותר השמאלי והאחרון של ה[[פרת]]. עיקר זרימתו של הנהר בשטח [[סוריה]]. הנהר זורם בחבל ג'זירה. מקורו של נהר החבור באזור [[טורקיה]] אבל מקור המים העיקרי שלו הוא מעינות [[קארסט]]ים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 460 ק"מ.{{הערה|'''לכסיקון גיאוגרפיגאוגרפי חדש''', בעריכת יהודה קרמון, הוצאת [[מסדה]] גבעתיים 1966, עמוד 407}} אל החבור זורמים מספר [[ואדי]]ות שזרימת המים בהם היא רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או אזור החבור העליון. באזור זה כמות הגשמים השנתית נעה בין 400 מ"מ במקסימום עד פחות מ-200 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני לחקלאות באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר בוסירה.

ב[[עת העתיקה]] צמחו מספר תרבויות באזור החבור, דוגמה לכך הן תרבויות [[תל חלף]], [[תל ברק]], [[אורקש]] ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי [[חרס]] מצוייריםמצוירים מתחילת [[האלף ה-2 לפנה"ס]] שנמצאה באזור צפון [[מסופוטמיה]] ונקראת "משפחת כלי חבור". באזור החבור התפתחה גם ממלכת [[מיתני]] שהגיעה לשיא גדולתה ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]] בין [[המאה ה-15 לפנה"ס]] ועד [[המאה ה-13 לפנה"ס]].

בשנת [[1960]] החל פרויקט נהר החבור. נבנתה מערכת של [[סכר]]ים ו[[תעלה|תעלות]]. נבנו 3 סכרים באגן החבור כחלק מתכניתמתוכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של 4 מליון דונם, מהווה את אזור גידול החיטה העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור ה[[נפט]] של סוריה.