חורבת עוזה – הבדלי גרסאות

בשנים [[1985]]-[[1982]] נערכו ארבע עונות חפירה באתר מטעם [[המכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב)]] והמכון לארכאולוגיה של [[אוניברסיטת ביילור]] שבעיר וקו, [[טקסס]]. החפירות נערכו בעיקר בתחום המצודה ובשוליה, אך נפתחו גם שטחים בתחום הישובהיישוב.<ref>יצחק בית אריה, 'חורבת עוזה- מצודת גבול בנגב המזרחי', ''[[קדמוניות]]'' יט (תשמ"ו) 74-73: 32-31.</ref>

===הישובהיישוב===

הישובהיישוב משתרע על 7 דונם. הוא שוכן במעלה המדרון שמצפון למצודה. ניתן להבחין במבנים הבנויים על טראסות מלאכותיות. ישנם גושי מבנים שביניהם עוברים רחובות שרוחבם 4-2 מטר. נחפר מבנה שאורכו 14 מטר ורוחבו 6 מטר, הוא כולל אגף מערבי בן שלושה מרחבים. בין החצר המרוצפת ובין חדר האורך יש טור אומנות. הכניסה היתההייתה דרך שני פתחים בקיר המערבי שגובל ברחוב. האגף המזרחי הכיל חדר אחד.

המילה הראשונה מטושטשת, אבל כנראה ניתן לקרוא [ש]לם, כלומר "שלום". המכתב מופנה לאחקם בן מנחם שאולי היה מפקד המצודה. בהמשך נזכרים שמותיהם של שלושה אנשים ומקומות מושבם. המקומות הם מלדה, רנתן ו[[מקדה]]. מלדה נזכרת ברשימת הערים ב[[נגב]] יהודה, יש חוקרים המזהים את מלדה עם [[תל מלחתה]]. רנתן מוזכרת לראשונה ולא ברור המיקום של הישובהיישוב. מקדה זהו כנראה ישוב ששכן ב[[שפלת יהודה]], ישנם חוקרים המזהים אותו עם [[חורבת בית מקדום]] שנמצאת 11 קילומטר מלכיש. לדעת בית אריה המכתב הוא לא סתם רשימה שמית, אלא צו הצבה של אנשים שגויסו מרחבי יהודה להגנת המצודה, סמוך ל[[חורבן בית ראשון]]. הוא משווה את האוסטרקון הנ"ל לאוסטרקון מספר 24 מערד, שבו מצווה מפקד המקום להחיש אנשים לעזרת רמת נגב.

ב[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה ההלניסטית]] שוקמה המצודה בחלקה. בתקופה זו צומצם שטחה לשני שלישים מזה של תקופת הברזל. בתוך המצודה מתקופת הברזל, הוקמה חומת סוגרים חדשה עם מגדל במזרח. החדרים בחומה שהמשיכה לשמש את המצודה בצדדיה האחרים הורחבו, כך שבצפון ובדרום רוחבם היה 4 מטר, לעומת 2.5 מטר בתקופת הברזל. מקומו של השער לא השתנה, אך נעשו שינויים במבנה שלו. מפתן השער הוגבה, וניבנו בו חדרי מגורים רגילים, פתחו הוצר ל-1.75 מטר, ואליו הובילו מדרגות רחבות. מגדלי השמירה בחומת הסוגרים שהמשיכה להיות חלק מהמצודה החדשה, שוקמו ושימשו שוב. בניגוד למצודה הברזלית, רק חדרי החומה שימשו להתישבותלהתיישבות, והחצר נותרה ריקה. החצר הכילה מתקנים כמו [[ממגורה]]. הממצא העיקרי הוא כלי חרס שתוארכו על ידי יצחק בית אריה ל[[המאה ה-2 לפנה"ס|מאה ה-2 לפנה"ס]], אוסטרקאות, לוחית משחק, חותם של ברונזה וכלי עצם. יצחק בית אריה מיחס את בניית המצודה ל[[סלבקיםסלאוקים]], אך מאוד יכול להיות שהמצודה ניבנתה ב[[התקופה החשמונאית|תקופה החשמונאית]]. העדות לכך הוא [[מטבע]] של [[חרתת הראשון]] או [[חרתת השני|השני]], מלכים נבטיים ששלטו במאה ה-2 לפנה"ס, בתקופה שחפפה ל[[מרד החשמונאים]].<ref>יצחק בית אריה, 'חורבת עוזה- מצודת גבול בנגב המזרחי', ''[[קדמוניות]]'' יט (תשמ"ו) 74-73: 40-39.</ref>