ליפמן דוד שובקס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבת הערך
אין תקציר עריכה
שורה 7:
עדת החסידים חתרה לעצמאות בנהול ענייני העדה והחליטה לייסד [[בית דין (הלכה)|בית דין]] חסידי. בשנת [[תרס"א]] 1901 הטילה העדה על שובקס לשמש כראש בית הדין של החסידים שנקרא [[בד"ץ כוללות החסידים בירושלים]] ‏‏<ref>‏[http://daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/landoy2.htm '''היישוב החסידי בירושלים בראשיתו''', בצלאל לנדוי], מחניים נ"ח, תשכ"א, מאתר דעת‏</ref>. שובקס קיבל את ברכת הדרך הן מהרב מלובלין והן מ[[שמואל סלנט]], רבה של ירושלים.
 
במבוא לספר חידושי הגר"ד חלק א כתב הסופר הירושלמי ר' בצלאל לנדוי את תולדות חייו של רבי ליפמן דוד שובקס, אני מביא אותו כלשונו (בשפה ישיבתית ולא מודרנית)
 
 
שורה 58:
כבן ששים בקירוב היה רבי דודצ׳ע בשנת תרנ״ח, כאשר הגיע לארץ הקודש, יחד עם רעיתו ושנים מנכדיו. מיד עם עלייתו נתקבל בכבוד עצום ע״י גדולי ירושלים חסידים ופרושים גם יחד שהביעו את קורת רוחם על הארי שעלה מבבל וקבע את מושבו בעיה״ק.
 
לפי מסורת שבעל פה וועדנועד שנים אחדות לפני כן עם הגאון האדיר רשכבה״ג רבי שניאור זלמן מלובלין בעל "תורת חסד" והם המתיקו סוד ביניהם לעלות ביחד לארץ הקודש. בינתיים הלשינו על בעל ״תורת חסד״ והיה צפוי למעצר ע"י השלטונות הפולניים ולכן נאלץ להקדים את עלייתו לירושלים, הוא שמח איפוא ביותר, כאשר רבי דודצ׳ע עלה לירושלים. לימים אף הטיל עליו את כהונת הראב״ד בבד״צ חסידים שהוקם על ידו בעיה״ק.
 
בימים הראשונים לעלייתו נכנם לקבל את פני מרא דאתרא רבי שמואל סלנט, ותוך שיחתם בדברי תורה הבחין רבי שמואל בגדולתו והתרגש ביותר מנסיונו בהוראה. בצאת האורח מביתו הפטיר רבי שמואל ״נפתרה אחת הבעיות שהעיקו על ירושלים ניתן כבר להקים בד"צ חסידים״ ניבא וידע מה ניבא, שכן בשנים הקרובות נבחר רבי דודצ׳ע לכהן כראב״ד לעדת החסידים.