הקבוצה היפואית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''הקבוצה היפואית''' היא התארגנות של בוגרי הגימנסיה העברית הרצליה אשר שפעלה בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] ב[[יפו]] ו[[תל אביב]],
==תולדות הארגון==
לקראת סיום לימודיו של המחזור הראשון של [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]], הקים [[אליהו גולומב]] ארגון בשם 'ההסתדרות המצומצמת', אשר במסגרתו חבריו התחייבו להקדיש את עצמם לטובת הכלל. הארגון הושפע מרעיונותיו של [[חוות סג'רה|הקומונה שהוקמה בסג'רה]], אך חבריו לא חיו חיי שיתוף מלאים. במסגרת הארגון חברים רבים נשלחו לעבוד בחקלאות, ואילו אחרים כמו [[משה שרת]] נשלחו להמשך לימודים (שרת נסע ללמוד משפטים באיסטנבול).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשון מונה [[חסן בק]] להיות המושל הצבאי של יפו וזה הורה ליישוב לאסוף ולהעביר לידיו את כל הנשק שבידיו. בעקבות כך התארגנה קבוצה של תושבי העיר וצעירים בוגרי הגימנסיה להחביא את הנשק שהיה בבעלות יהודית מפני השלטונות. בין חברי הקבוצה נמנו ראשוני ההגנה בעיר: [[אברהם קרניצקי]], [[אברהם אייזנשיין]], [[סעדיה שושני]], [[יצחק הוז]] ובוגרי הגימנסיה [[דב הוז]], [[אליהו גולומב]], [[משה שרת]] יקותיאל בהרב ו[[דוד תדהר]]. פעולותה העיקרית של הקבוצה במהלך המלחמה היתה איסוף והחבאת נשק. לשם כך הם פרצו לארונות הנשק של סוחרי השנק היהודים ביפו (אשר היו נעולים וחתומים על ידי השלטונות הטורקיים למשך ימי המלחמה). בעקבות פירוק קבוצת הקישוב בקלנדיה הוברח הנשק של הקבוצה על ידי [[דוד תדהר]] ליפו. חברי הקבוצה גם קנו נשק מערבים וניסו להכין פצצות ביתיות על פי הוראות שקיבלו מהמורה לכימיה בגימנסיה 'הרצליה' ד"ר ויניק.
בשנת [[1916]] נערך גיוס של תלמידי הגימנסיה לקורס קצינים בצבא הטורקי, ובכללם גם חברים רבים ב'קבוצה היפואית'. מבין הקבוצה הזאת היו שבשלבים מתקדמים של המלחמה השתמטו מהצבא וחזרו לישראל, אחרים שירתו בצבא עד לשלבים המאוחרים של המערכה. חלק מאילו הוצבו בחזית ארץ ישראל, ויכלו להמשיך לסייע לקבוצה היפואית מתוך שורות הצבא הטורקי. כך לדוגמא אברהם קרניצקי שהיה מנהל עבודה בבית חרושת לנשק בדמשק השתמש בתפקידו לשלוח לקבוצה משללוחי נשק קטנים. נחום פפר שעסק בסלילת כבישים הצליח להבריח לחברי הקבוצה חמרי נפץ. הנשק והתחמושת הוחבאו במרתף ביתם של אהרון ודוד סברדלוב.
בנוסף לפעולות איסוף הנשק עסקו חברי הקבוצה באימונים (לא מתקדמים), היו חברים בתנועת ההתעתמנות, הקמת תחנות לעזרה ראשונה לשעת חרום, חלוקת הסיוע האמריקאי, והחבאת מסמכים ציוניים (בתקופה שבה הקאימקאם של יפו, בהא אל-דין בך ערך מעצרים נרחבים בקרב פעילים ציוניים). הקבוצה ראתה את עצמה ככפופה לועד תל-אביב ולמשרד הארצישראלי.
חברי הקבוצה שנכשבו לנוער איכותי חוזרו על ידי אנשי [[השומר]] ו[[ניל"י]] אשר שאפו לצרף אותם לארגוניהם. עם ארגון 'השומר' נערכו מגעים לאיחוד הקבוצות אך הרצון של הקבוצה להשאר כיחידה 'אוטונומית' לעומת רצון אנשי 'השומר' לגייס אותם לארגונם, מנע את האיחוד - ואולם 'השומר' הסכים להכיר בקבוצה כחידת הגנה למחוז יפו ותל-אביב - ולא לפעול באזר זה. חרף זאת היו רבים בקבוצה היפואית אשר הצטרפו לארגון 'השומר'.
לאחר [[גירוש תל-אביב]] קיבל 'הקבוצה היפואית' על עצמה את ארגון היציאה של היהודים מיפו - ודאגו להתקשר עם המושבות שקלטו את היוצאים, ארגנו עגלות, עזרו באריזה ולהעברת חולים. לאחר הגרוש קיבלה על עצמה הקבוצה לשמור על תל-אביב מפני בוזזים ופורעים. בחורף 1917 לאחר התבוסות הבריטיות בקרב עזה הראשון והשני, פעלו חברי הקבוצה לקנות נשק אשר הושאר על ידי החיילים הנסוגים ונבזז על ידי בדוים בנגב. בנוסף חברי הקבוצה פעלו בחזית ושלחו משם ידיעות לתל-אביב.
לאחר כיבוש יפו ותל-אביב על ידי הבריטים התגלעה מחלוקת גדולה בקבוצה סביב סוגיית הגיוס ל[[הגדודים העבריים|גדודים העבריים]]. בעקבות כך למעשה התפוררה הקבוצה וחדלה להתקיים.
==לקריאה נוספת==
* [[בן ציון דינור]] (עורך עם אחרים), '''ספר תולדות ההגנה''', א-ג, [[מערכות]], תשט"ו (1955).
[[קטגוריה: מחתרות בארץ ישראל]]
| |||