גת (משטח דריכה) – הבדלי גרסאות

תעשיית הגתות ב[[ארץ ישראל]] הייתה מפותחת מאד, החל מימי קדם ועד [[המאה השביעית]]. ב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]] פרחה תעשיית היין פרחה, בשל השימוש ה[[פולחן|פולחני]] הרב שעושים ה[[נצרות|נוצרים]] ביין ב[[פולחן]]. מתקופה זו שרדו אלפי גתות בכל מרחב ארץ ישראל, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים, המרוצפים ב[[פסיפס]]ים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, ב[[חורבת חכלילי]] בכניסה ל[[בת עין]] שב[[גוש עציון]]; ב[[כנסיית יוחנן בהרים]] שב[[עין כרם]] ב[[ירושלים]]; ב[[חורבת דיר סמען]] שב[[השומרון|שומרון]] ועוד.

בעקבות [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]], נהרסו במכוון אלפי גתות פעילות על ידי ה[[מוסלמים]], שדתם אוסרת עליהם שתיית יין, ותעשיית היין שקעה. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אך ה[[טכנולוגיה]] מאפשרת היום לבצע את רוב פעולת הריסוק והאיגום בעזרת [[מכונה|מכונות]]. למרות זאת, עוד ניתן למצוא גתות מסורתיות פעילות בכפרים ערביים-נוצריים ב[[ארץ יהודה]] וב[[הגליל|גליל]], וכן באתרי תיירות, כמו מרכז המבקרים ב[[כפר עציון]] או בכפר התלמודי שב[[קצרין]] העתיקה.