רש"ר הירש – הבדלי גרסאות

הרב '''שמשון בן רפאל הירש''' ([[כ"ד בסיוון]] [[ה'תקס"ח]] - [[כ"ז בטבת]] [[ה'תרמ"ט]]; [[20 ביוני]] [[1808]] - [[31 בדצמבר]] [[1888]]) (המכונה בקיצור "'''רש"ר הירש'''"), היה מנהיגה החשוב של ה[[יהדות אורתודוקסית|יהדות האורתודוקסית]] ב[[גרמניה]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ואבי שיטת "[[תורה עם דרך ארץ]]".

סבו של רש"ר הירש היה דיין חשוב באלטונה, שליד [[המבורג]], ואביו, רפאל הירש, היה סוחר אוהב תורה.

בנעוריו, השפיע על רש"ר הירש עמוקות רבה של [[המבורג]], הרב [[יצחק ברנייס]] (Isaac Bernays). הרב ברנייס היה מנהיג בעל גישה מקורית ומודרנית, מתעניין- מחד גיסא הוא התעניין ב[[פילוסופיה]] כללית, מצדומאידך אחד,גיסא הוא היה ולוחםלוחם גדול במגמות ה[[יהדות רפורמית|רפורמה]] מצד שני. בשנות נעוריו, שילב הירש בין לימודיו בגימנסיה לבין לימודי מקצועות הקודש אצל הרב ברנייס. במקביל ללימודיו, שימש הירש הצעיר כעוזרעוזר בבית מסחר.

בגיל עשרים נסע הירש אל ישיבתו של רבי [[יעקב עטלינגר]], מגדולי התורה של אותה תקופה, ולאחר שנתיים וחצי בלבד של לימודים, זמן קצר להפליא, קיבל ממנו [[סמיכה לרבנות|היתר הוראה]].

ב-[[1829]] פנה רש"ר הירש לרכוש השכלה כללית באוניברסיטת [[בון]], שםושם למד [[תאולוגיה]]. אחד מידידיו באוניברסיטה היה [[אברהם גייגר]], לימים מחשובי מנהיגיה של היהדות הרפורמית. שהותו שם הייתה קצרה למדי, והוא אף לא סיים את חובותיו האקדמיים.

ב-[[1830]], עם פרישת רבה של [[אולדנבורג]], נתמנה הרש"ר הירש בהמלצתו למחליפו, והוא רק בן 22. על השם שרכש לעצמו מעיד מתן התפקיד בידיו בגיל צעיר כל כך, כשהוא עדיין רווק. הירש התחתן שנה לאחר מכן התחתן הירש עם אישה יהודיה משכילה שהייתה מבוגרת ממנו מעט.

במהלך שהותו בעיר התפלמס בחריפות עם מנהיגים רפורמים, וכן עם שונאי [[תנ"ך]] נוכריים. אולםואולם מאבקו באולדנבורג לא צלח כל כך, כפי שתעיד העובדה שמשעזב ב-[[1841]] ל[[אמדן]] מינתה הקהילה באולדנבורג רב רפורמי כמחליפו.

החוברת נחלה הצלחה כבירה. [[היינריך גרץ]], לימים [[היסטוריון]] נודע, שהיה אז בחור צעיר, התרשם ממנה כל כך עד שהגיע לביתו של הרש"ר הירש ועשה במחיצתו שלוש שנים מחייו. בהמשך חייו, אף על אףפי שנפרדו דרכיהם מבחינה אידאולוגית, כינה גרץ את הרש"ר הירש כ"מורה בלתי נשכח" ו"ידיד אבהי".

אחת מהערותיו החדות היא לגבי [[משה מנדלסון]]. הוא כותבכתב שזה השתדל להוכיח כי "אפשר להיות יהודי אדוק בדתו ובכל זאת להיות נחשב על ידי העולם כ[[אפלטון]] אשכנזי, אך המילה 'בכל זאת' היא הקובעת". רצונו לומר, שמנדלסון לא ניסה לראות אתבדת הדת כקוקו מנחה לחוכמה ולמדע אלא כניגודניגוד להם, אומנםאמנם ניגוד שלא מנע ממנו לשמור את הדת, אך בכל אופן ניגוד.

תרומתו העיקרית בנושא טעמי המצוות הוא סיווגן של המצוות לשישה חלקים המבוססים על שלושה עקרונות יסוד: '''אמת''', '''צדק''' ו'''אהבה'''.