הוועידה הימית בוושינגטון – הבדלי גרסאות

'''ועידתהוועידה הציהימית בוושינגטון''' הייתה ועידה צבאית אשר הוקמה על ידי [[נשיא ארצות הברית]] [[וורן הארדינג]] ונערכה [[וושינגטון די. סי.|בוושינגטון]] בתאריכים 12 בנובמבר 1921{{כ}} - 6 בבפרואר 1922. בועידהבוועידה זו, שנערכהאשר נערכה מחוץ לתחום אחריותו של [[חבר הלאומים]], השתתפו תשע מדינות בעלות אינטרסים [[האוקיינוס השקט|באוקיינוס השקט]] [[מזרח אסיה|ובמזרח אסיה]]. [[ברית המועצות]] לא הוזמנה לועידהלוועידה. הייתה זו הועידההוועידה הבינלאומית הראשונה שנערכה [[ארצות הברית|בארצות הברית]], וועידת פירוק הנשק הראשונה בהיסטוריה.

תוצאות הועידההוועידה היו שלושה הסכמים עיקריים: הסכם ארבע המעצמות, הסכם חמש המעצמות (הידוע יותר כ"הסכם הציהימי של וושינגטון") והסכם תשע המעצמות, ובנוסף נחתמו מספר הסכמים בעלי חשיבות פחותה יותר. הסכמים אלה סייעו לשמירת השלום במהלך [[שנות ה-20]], אך במקביל הם נחשבים כמסייעים לעליית [[האימפריה היפנית]] כמעצמה ימית, דבר שהוביל [[מלחמת העולם השנייה|למלחמת העולם השנייה]].

== הועידההוועידה ==

מטרתה העיקרית של המשלחת האמריקאית, בהנהגת [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] [[צ'ארלס אוונס יוז]], הייתה לרסן את התפשטות [[הצי הקיסרי היפני]] במימי מערב האוקיינוס השקט, במיוחד בנוגע [[ביצור|לביצור]] אייאיים בעלי חשיבות אסטרטגית. מטרותיה המשניות של המשלחת היו גם הן מכוונות לריסון הצי היפני, אך גם להפיג חששות בדבר איבה אפשרית עם [[בריטניה]]. מטרות אלה היו: ראשית, חיסול המתח האנגלו-אמריקאי על ידי ביטול [[הברית האנגלו-יפנית]]; שנית, הגעה להסכמה בדבר יחסםיחס גודל ציים עדיף אל מול היפנים; ושלישית, להביא את היפנים לדידלידי קבלת [[מדיניות הדלת הפתוחה]] [[סין|בסין]].<ref name="tobi">טובי, ט. "לידתו של אויב חדש." עמ' 243-242.</ref>‏

הבריטים, לעומת זאת, נקטו בגישה זהירה ומחושבת יותר. אכןאמנם, הנציגים הבריטים אכן הגיעו עם מטרות מסויימות לועידהלוועידה - להגיע לשלום ויציבות במערב האוקיינוס השקט, להמנע ממרוץ חימוש ימי עם ארצות הברית, לסכל את כניסת היפנים לאזורים תחת השפעתם ולשמור על ביטחון [[סינגפור]], [[הונג קונג]] ושאר [[דומיניון|הדומיניונים]] באזור - אך אין הם הגיעו עם רשימת דרישות, אלא דווקא עם תמונה מעורפלת למדי לגבי כיצד לדידם צריך מערב האוקיינוס השקט להראות לאחר ההסכם.

הנציגים היפנים, בניגוד למקביליהם הבריטים, התרכזו בנושאים מוסיימיםמסויימים, והגיעו לועידה עם שתי מטרות: ראשית, חתימה על הסכם ימי עם בריטניה ועם ארצות הברית,; ושנית, להשיגהשגת הכרה מיוחדת באינטרסים המיוחדים של [[יפן]] [[מנצ'וריה|במנצ'וריה]] [[מונגוליה|ובמונגוליה]]. הנציגים היפנים העלו בועידהבוועידה נושאים נוספים - דרישה איתנה להמשך שליטתם ביאפ (אחד מאיי [[מיקרונזיה]]), [[סיביר|בסיביר]] [[צ'ינגדאו|ובצ'ינגדאו]], וכמו כן חשש כללי מהגברת נוכחותם של ציים אמריקאים באזור.

למשלחת האמריקאית היה יתרון בדמות יירוט ופיענוח ההוראות הסודיות שנשלחו מממשלת יפן לנציגיה. אחד המסרים הכיל את יחס הציים הנמוך ביותר שהיה מקובל על הממשלה [[טוקיו|בטוקיו]], והנציגים האמריקאיים השתמשו בידע זה על מנת לדחוף את היפנים להסכמה. הצלחת מהלך זה, אחד מהנסיונות הראשונים של [[הממשל הפדרלי של ארצות הברית|הממשל האמריקאי]] [[האזנת סתר|בהאזנה]] ופיענוח צפנים, הביא בסופו של דבר להקמת מספר סוכניות האמונות על נושא זה.<ref name="fas.org">[http://www.fas.org/irp/agency/inscom/trail.pdf On the Trail of Military Intelligence History: A Guide to the Washington, DC, Area<!-- Bot generated title -->]</ref>

נחתם בין ארצות הברית, בריטניה, [[צרפת]] ויפן, ב-13 בדצמבר 1921. לפי הסכם זה התחייבו כל החתומותהחותמות לשמורלשמירה על [[סטטוס קוו|הסטטוס קוו]] באוקיינוס השקט, על ידי כיבוד השטחים בהם מחזיקות שאר המדינות החתומות, המנעות מהתפשטות טריטוריאלית נוספת, והתייעצות הדדית במקרה של סכסוך בנושא זה. אולם, התוצאה העיקרית של הסכם זה היה חיסול הברית האנגלו-יפנית מ-1920. הסכם ארבע המעצמות היווה נסיון מצד ארצות הברית למנוע מלחמות עתידיות, ובכך לשמר את [[דוקטרינת מונרו|מדיניות הבדלנות]] ביחסי החוץ שלה.

נחתמה בין ארצות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה ויפן, ב-6 בפברואר 1922. בהסכם זה התחייבו המדינות החותמות על הגבלת גודל ציין, קוטר קני תותחי הים שברשותן וגודל האוניות שברשותן. נקבע גם כי היחס בין גודל שלושת הציים הגדולים בעולם דאז - הציים האמריקאי, [[הצי המלכותי הבריטי|הבריטי]] והיפני - יעמוד על 3:5:5. בנוסף, נקבע כי באזורים מסויימים באוקיינוס השקט לא תותר בניית [[ביצור]]ים, או שיפור אלה הקיימים.

נחתם בין ארצות הברית, בריטניה, צרפת, יפן, סין, [[איטליה]], [[בלגיה]], [[הולנד]] [[פורטוגל|ופורטוגל]], ב-6 בפברואר 1922. מטרת הסכם זה הייתה להפוך את מדיניות הדלת הפתוחה בסין - מדיניות אשר דרשה ממעצמות העולם בעלות אינטרסים בסין לקיים "דלת פתוחה" בנוגע לשיוויון הזדמנויות מלא למדינות אחרות בנמלי המדינה - [[משפט בינלאומי|לחוק בינלאומי]]. בהסכם זה ויתרה יפן גם על שטחיה בסיביר [[שאנדונג|ובשאנדונג]], אשר כבשה [[מלחמת העולם הראשונה|במלחמת העולם הראשונה]] ונאלצה להכיר בעצמאותה ושלמותה של סין.<ref name="tobi" /> הסיבה להצגת הסכם זה הייתה חששה של ארצות הברית מהמדיניותמפני המדיניות היפנית במנצ'וריה לאחר [[מלחמת רוסיה-יפן]] (1905-1904), אשר נגדה מדיניות זו. אולם, הסכם זה היה חסר כל תקנות אכיפה, ועם פלישת יפן למנצ'וריה בשנת 1931, לא יכלה ארצות הברית להגיב.