|
|הערות=
}}
'''ד"ר יהויקים פאפוריש''' ([[1906]] - [[1992]]) היה [[גיאוגרףגאוגרף]] ישראלי. נודע בזכות תרומתו הגדולה לחינוך והוראת ה[[גיאוגרפיהגאוגרפיה]], בעיקר בעשרות ספרי הלימוד על חבלים שונים בעולם שחיבר במשך שנים ארוכות החל מ[[שנות ה-40]].
== תולדות חייו ==
פאפוריש נולד ב[[גליציה]] למשפחה חילונית-ציונית, והיו לו עוד שלוש אחיות. בגיל בית הספר היסודי עבר ל[[וינה|ווינה]] ולמד בבית ספר כללי, ובראשית [[מלחמת העולם הראשונה]] נכנס ללמוד בגמנסיה כללית, שבה היה דגש על לימודים קלסיים, כולל שפות [[יוונית]] ו[[לטינית]]. בשנת [[1924]] סיים את לימודיו בתיכון.
במקביל לחינוך הכללי, אביו דאג לחינוך הציוני, ושכר עבורו מורה פרטי ללימוד [[עברית]] ו[[תנ"ך]], החל מגיל בר המצווה. באותה העת נכנס לתנועת "[[השומר הצעיר]] בוינהבווינה", בה הרבה לטייל בהרי האלפים, ובאיזוריובאזורי יערות אחרים ב[[אוסטריה]]. אהבתו לטיולים היתההייתה גדולה, ועד גיל 18, כבר טייל ברוב רובה של מערב אירופה ודרומה. כניסתו ללימודים באוניברסיטת וינה, ללימוד [[גיאוגרפיהגאוגרפיה]] ו[[היסטוריה]], היו פועל יוצא של אהבתו לטיולים ולנוף. מאחר ותכנןשתכנן לעלות לארץ, הוא למד במקביל גם [[חינוך]], כי התכוון לעסוק בארץ בהוראה. בלימודיו אלה המשיך עד סיומו של התואר השלישי. בשנת [[1929]], סיים את עבודת הדוקטורט שלו, שהייתה בנושא "הגיאוגרפיההגאוגרפיה הרגיונלית של אגן וינה". גישה מחקרית שדגל בה עד סוף ימיו.
בהיותו באוניברסיטה הצטרף לאגודת ספורט "הכוח וינה", והיה פעיל בתנועת "[[החלוץ]]", ופעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרסים הציוניים של סוף שנות העשרים. בהם נפגש עם אישים מרכזיים כמו [[משה שרת]] ו[[ישראל גלילי]] שדחפו אותו לעליה לארץ ישראל. ואמנם מששמע על הטבח היהודי ב[[חברון]], בשנת [[1928]] החליט לעלות לארץ ישראל, ובאוקטובר [[1929]] הגיע ל[[יפו]].
הדבר הראשון שקנה בארץ ישראל היה ספרו של [[אברהם יעקב ברוור]] "הארץ", שהופיע באותם ימים. ספר זה, השלים את ידיעותיו בגיאוגרפיהבגאוגרפיה של הארץ, אותן רכש עוד בהיותו בוינהבווינה, ומתוך הכרות עם העבודות המדעיות שנעשו בארץ, כגון הסקר של ה PEF. כדי לשפר את הכרת הארץ, ואת ידיעותיו ב[[אנגלית]] ו[[יהדות]], בשנת [[1930]] הגיע ל[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]] ועבד כעוזר אצל פיקרד. לאחר כשנתיים קיבל משרת הוראה בבית הספר בכפר [[מאיר שפיה]], כמחנך וכמורה למקצועות כלליים. שם הכיר את [[נתן שלם]], והמשיך לטייל איתו עוד שנים רבות בארץ וברחבי [[המזרח התיכון]].
באמצע [[שנות ה-30]], יצא פאפוריש לסיור ב[[ברית המועצות]] בדרכו להשתלמות ב[[לונדון]] אצל D.Stamp בתחומים של [[גיאוגרפיהגאוגרפיה חבלית]] (גיאוגרפיהגאוגרפיה רגיונלית) ו[[גיאוגרפיהגאוגרפיה כלכלית]]. עם חזרתו לארץ, בסוף שנות ה-30, הקים יחד עם מורים נוספים את בית הספר [[תיכון חדש]] ב[[תל- אביב]]. בו ניסו ליישם רעיונות חדשים בחינוך, ובו עבד עד שפרש לפנסיה בשנת [[1972]].
לצד פעילויות ההוראה, בזמן [[מלחמת העולם השניההשנייה]], ניהל פינה קבועה ב[[רדיו]] בנושא הגיאוגרפיההגאוגרפיה של המזרח התיכון, וכאשר פורצת מלחמת השחרור הוא גוייסגויס לארגון "[[ההגנה]]", ושירת ב[[חיל המודיעין]]. במקביל גם שימש גם כפרשן ברדיו בנושא הקרבות בארץ והקשרן הגיאוגרפיהגאוגרפי.
בשנת [[1956]] ו-[[1955]] יצא לשנת שבתון ב[[ארצות הברית]] שבמהלכה אסף חומר לכתיבת ספרו המונומנטלי על הגיאוגרפיההגאוגרפיה הרגיונלית של ארץ זו. במשך השנים השתתף בקונגרסים גיאוגרפיםגאוגרפים בארץ ובחוץ לארץ, ובמקביל סייר ברחבי העולם באזורים נידחים באותם ימים כמו מרכז [[אפריקה]], מרכז [[אסיה]] ועוד.
== דרכי הוראתו ==
תפיסתו הגיאוגרפיתהגאוגרפית של פאפוריש ניזונה מהרקע האקדמי שבה צמח - "וינה של ראשית המאה". הוא היה חניך האסכולה הדטרמניסטית בגיאוגרפיהבגאוגרפיה, וראה ב[[גיאוגרףגאוגרף]] את איש המדע שצריך ללמוד את "מאבקו של האדם באיתני הטבע". מאחר ונוכחשנוכח לדעת, כי פרט לספרו של ברוור אין שום ספר רציני בגיאוגרפיהבגאוגרפיה למערכת החינוך, החליט לכתוב את ספרו על ה"גיאוגרפיהגאוגרפיה של ארץ ישראל", שיצא בהוצאת צ'צ'יק בשנת [[1943]]. בעשרות ספרי הלימוד שחיבר לאחר מכן, הביא את השקפת העולם הנזכרת, אך הבין כי אין אפשרות להקיף את כלל התופעות באזור מסוים, כפי שדרשה הגישה הרגיונלית, הרי הוא בחר בהדגמה של תופעות ולא בסקירה של כל התופעות.
פאפוריש יצר סכמה קבועה של ספרי הלימוד שלו, מאחר והםשהם נכתבו כספרי לימוד בגישה רגיונלית, הוא העדיף לקיים בהם מנגנון ברור של נושאים קבועים. כחניך האסכולה הגרמנית, הוא דגל "בעליונות המפה" ככלי של גיאוגרףגאוגרף, ולכן הדגיש את מיומנות השליטה ב[[אטלס (ספר מפות)|אטלס]] ובמפות, כאמצעי חשוב ללימוד גיאוגרפיגאוגרפי. עד אמצע [[שנות ה-50]] כתב בעיקר ספרי לימוד לבתי ספר התיכוניים: גיאוגרפיהגאוגרפיה של ארץ ישראל, גיאוגרפיהגאוגרפיה כלכלית, גיאוגרפיהגאוגרפיה של המזרח התיכון ועוד. באמצע שנות החמישים החל לכתוב ספרים גם לבתי ספר היסודיים - סידרה שהיוזמה אליה באה מצד הסתדרות המורים. חיבר כעשרים ספרי לימוד, שחלקם הופיעו במהדות רבות במשך כשלושים שנה.
פרט לספרי הלימוד כתב עשרות מאמרים בתחומי הוראה הגיאוגרפיההגאוגרפיה בבטאונים שונים, וכן הוציא שתי מונוגרפיות גדולות: האחת על [[מצרים]] והשניה על ארצות הברית, וב[[שנות ה-60]] פירסםפרסם גם ספר כללי על מתודיקה של גיאוגרפיהגאוגרפיה.
== מספריו ==
* '''ארצות הברית - ברית המועצות: גיאוגרפיהגאוגרפיה רגיונלית לבתי ספר תיכוניים''', (הוצאת יבנה - 1960)
* '''ארצות-הברית - גיאוגרפיהגאוגרפיה פיסיתפיזית, כלכלית וישובית''', (הוצאת יבנה - 1959)
* '''בעיות ודרכים בהוראת הגיאוגרפיההגאוגרפיה''', (הוצאת אורים - 1953)
* '''גיאוגרפיהגאוגרפיה של ארץ-ישראל (גיאוגרפיהגאוגרפיה פיסיתפיזית, כלכלית, ישובית)''', (ספר לימוד - הוצאת צ'צ'יק)
* '''גיאוגרפיהגאוגרפיה של המזרח התיכון'''
* '''המזרח התיכון ומדינותיו : גיאוגרפיהגאוגרפיה של האיזורהאזור ומדינותיו'''
* '''המזרח התיכון, גיאוגרפיהגאוגרפיה של האיזורהאזור והמדינות'''
* '''תת-יבשה הודו, גיאוגרפיהגאוגרפיה כללית ורגיונלית''', (הוצאת צ'צ'יק - 1961)
* '''חצי האי סיני והימים והמפרצים המקיפים אותו''', (הוצאת צ'צ'יק - 1957)
== קישורים חיצוניים ==
* [http://geo.haifa.ac.il/~bargal/history/hebrew/paporish_hebrew.html דף הזיכרון של יהויקים פאפוריש] באתר החוג לגיאוגרפיהלגאוגרפיה של [[אוניברסיטת חיפה]]
{{מיון רגיל: פאפוריש, יהויקים}}
| 