טוקטה – הבדלי גרסאות

טוקטות הופיעו לראשונה בסוף תקופת ה[[רנסאנס]]. לעתים נקראו היצירות בשם Tastar de corde (לנסות את המיתרים), פרלוד, אינטונציה, ריצ'רקר, טיינטו (בספרד) וכן בשמות אחרים. המשותף ליצירות תחת שמות שונים אלה הוא האופי האלתורי, שהושתת על פסג'ים וירטואוזיים[[וירטואוזי]]ים מול אקורדים בחילופין בין הידיים. יצירות כאלה נכתבו לעוגב, או כלי מקלדת אחרים וכן גם ללאוטה או נבל. מקור הסגנון היה בעיקר בצפון איטליה ומספר פרסומים משנות ה-90 של [[המאה ה-16]] כוללים טוקטות שכבר נקראו כך. טוקטות הולחנו, בין היתר, על ידי [[ג'ובאני דירוטה]], [[אדריאנו בנקיירי]] (שכתבו ספרי לימוד חשובים על נגינה בכלי מקלדת), [[קלאודיו מרולו]] (שכלל בטוקטות שלו קטעים פוגליים), [[אנדראה גבריאלי|אנדראה]] ו[[ג'ובאני גבריאלי]] ואחרים. מלחין חשוב אחר של טוקטות היה ג'ירולמו פרסקובלדי, שהעשיר את סגנון הטוקטה בשינויי מפעם ומרקם פתאומיים, דיסוננטים נועזים וכרומטיקה. את אלה למד מקודמיו הנפוליטניים: ז'אן דה מק, ג'ובני מריה טרבצ'י, אסקניו מיונה ואחרים וכן ממלחיני המדריגל החדשניים לתקופתם כמו הנסיך קרלו ג'זואלדו דה ונוזה. בתקופת הברוק המשיכו באיטליה לכתוב טוקטות כמו למשל אלה של ברנרדו פסקוויני או [[אלסנדרו סקרלטי]], שכמעט אינן מבוצעות כיום. בתקופת הברוק המאוחר נזנחה מעט הכתיבה לכלי מקלדת באיטליה ובכלל זה הטוקטה (פרט לדומניקו סקרלטי) לטובת מוזיקה לתזמורת, הרכבים קמריים ומוזיקה קולית.