|
יהודה ניני (פרופ' אמריטוס) נולד בט"ו באלול 8 בספטמבר 1930 במושב נס ציונה. באותה שנה עלו הוריו דוד וימימה להתישבות במושב טירת שלום. למד בבית הספר העממי בנס ציונה ובגיל 14 גוייס ל"הגנה" במסגרת גדודי הנוער. בקיץ 1946 נשלח לקורס מפקדי כיתות בקיבוץ רוחמה ובין היתר הוכשר כחבלן וסייר. גוייס לפלוגה שנקראה המיוחדת (המגוייסת) של ה"הגנה" שהייתה הזרוע המבצעית הזמינה ביותר, פלוגה שהיתה כפופה בעיקר ל-ש"י (שרות הידיעות של ההגנה). בקיץ 1947 נשלח להדריך בקורס "השחורים" בביתן אהרון ובין חניכיו היו דוד מימון לימם אלוף בצהל וישראל קיסר לימים מזכיר "הסתדרות העובדים ושר בממשלת ישראל.במלחמת העצמאות לחם בדרך לירושלים, בירושלים, בעמק הירדן ובנגב. עם תום מלחמת העצמאות גוייס ליחידה המבצעית של הש"ב ואחרי כן ליחידה הערבית. למד בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית בחוגים תרבות האסלאם וספרות עברית מגמת ימי הביניים. תואר שלישי כתב באוניברסיטת תל אביב בהנחיית הפרופ' שלמה סימונסון וחיים שקד. התמחה בתימן וביהודי תימן. לימד בחוג להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, שימש כראש בית הספר למדעי היהדות. חתן פרס בן גוריון על תרומתו בשטחים שונים. פרסם מאמרים בענייני חברה שגרמו לסערה ציבורית. ידוע כמחוייב לבעיות חברתיות ובטחוניות.
'''יהודה ניני''' (נולד אלול [[תר"צ]], [[1930]]) הוא היסטוריון, חוקר ומורה. חתן [[פרס בן-גוריון]] לשנת תשס"ח.
נשוי לנורית לבית יואל בתם של ארנסט יואל ואדית אופנהיימר. אב לאסף ושלומית וסב לאיתמר נועה ואלה ילדיהם של אסף וזיוה (לבית גילת) ולחגי, יפתח, יונתן ונעמה ילדיהם של שלומית ומשה ורדי (בן קיבוץ מעוז חיים).
היה שנים אחדות SAM ב-סנט אנטוני קולג' באוקספורד וחבר אורח ב- LSE בלונדון וב-SOAS.
יהודה ניני נולד וגדל ב[[טירת שלום]], מושב סמוך ל[[נס ציונה]]. בטקס הנחת אבן פינה לבית ספר במושב הוא הופיע בפני הנוכחים ואמר: "למען התורה והחנוך היינו מסכנים את חיינו והולכים בין שבילי הפרדסים כדי להגיע לבית הספר בנס ציונה" {{הערה|{{דבר||אבן פינה לבית הספר בטירת שלום|1939/02/02|00419}}}}.
יש אומרים שנהג לומר על כל דבר THAY SAY? WHAT DO THEY SAY? LET THEM SAY
בשנות נעוריו ובגרותו המוקדמת שירת ב[[הגנה]], ב[[פלמ"ח]] וביחידה המבצעית של שירות הידיעות של הפלמ"ח ([[המחלקה הערבית]]). במהלך [[מלחמת העצמאות]] שימש כמפקד כיתה בגדוד מפקדי כיתות של הפלמ"ח ב[[ביתן אהרן]], כלוחם ב[[חטיבת הראל]], ולבסוף כסייר וחבלן בפלוגה המיוחדת של הפלמ"ח. נלחם בקרבות לפריצת הדרך ל[[ירושלים]], ב[[שיירת נבי דניאל]] במרץ [[1948]], ובקרבות עמק הירדן והנגב. עם תום המלחמה הצטרף ליחידה המבצעית של [[שירות הביטחון הכללי]], השתתף בשיחות שביתת הנשק עם [[ירדן|הירדנים]], סייע בהעלאת [[יהודי תימן]], והתמנה כרכז השב"כ באזור [[באר שבע]].
בשנת 1954 החל את לימודיו ב[[סמינר הקיבוצים]]. בהמשך השלים לימודי תואר ראשון בתרבות [[האסלאם]] ו[[ספרות עברית]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. החל מראשית שנות ה 70 ועד פרישתו לגמלאות ב [[1998]] בדרגת פרופסור מן המניין, היה חבר סגל בחוג להיסטוריה של עם ישראל ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. במהלך שנים אלה ערך ופרסם את מרבית מחקריו החשובים בנושאי תרבותם וערכיהם הרוחניים של [[יהודי תימן]] ו[[מצריים]].
בשנים 1958-1960 נשלח לשרת בשגרירות ישראל ב[[ארצות הברית]], ובשנים [[1962]]-[[1964]] שימש כמזכירו וראש לשכתו של שר החינוך [[זלמן ארן]]. במהלך שנות עבודתו האקדמית הרבה לפרסם מאמרים מעוררי מחלוקת בנושאי חברה ומדינה.
במאמר ב[[דבר (עיתון)|דבר]] בשם "להעמקת התודעה היהודית" הביע את עמדתו ש: "תודעה יהודית שיש עמה זיקה מפורשת לערכי הדת היהודית ... היא תנאי לזיקה לאומית מוגברת ויציבה. אולם תודעה יהודית הבוררת לעצמה צימוקים נוחים לעיכול והמעלה סמלים חיצוניים לדרגת עיקר - מוטב לה שלא תבוא לעולם." {{הערה|{{דבר|יהודה ניני|להעמקת התודעה היהודית|1965/04/08|00901}}}}
==ספריו==
*אלמסוודה: פנקס בית הדין הרבני של קהילת יהודי צנעא במאה הי"ח, הוצאת אוניברסיטת תל אביב 2001
*ההיית או חלמתי חלום: תימני כנרת- פרשת התיישבותם ועקירתם תרע"ב-תר"צ, הוצאת עם עובד 1996
*יהודי תימן- הוצאת משרד הביטחון 1988
*תימן וציון: הרקע המדיני, החברתי והרוחני לעליות הראשונות מתימן 1800-1914 הוצאת יד בן צבי 1982
*מזרח ומים: יהודי מצריים- חיי יום יום והשתקפותם בספרות השו"ת תרמ"ב- תרע"ד הוצאת אוניברסיטת תל אביב
*מלחמת העט והמספריים- שירתו של דון סנטו דה קריון
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:ניני, יהודה}}
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת תל אביב]]
[[קטגוריה:חוקרי יהדות תימן]]
| 