ויקיפדיה

הברונים השודדים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
סיום עריכה
שורה 3:
הכינוי "ברונים שודדים" נוצר אצל טוויין כביטוי של לגלוג אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא.{{הערה|חלומו הגדול, שלא התגשם, של טוויין היה לקנות לעצמו עושר גדול באמצעות יוזמות עסקיות. Joseph L. Coulombe ''‪Mark Twain and the American West‬'', עמ' 70-71.}} ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה." טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על [[אנדרו קרנגי]] כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן."{{הערה| Joseph L. Coulombe ''‪Mark Twain and the American West‬'', עמ' 72.}} מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
 
הכינוי הוחל תחילה בעיקר על יזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בבניית פסי רכבת ברחבי ארצות הברית, מימנו את הבנייה, סיפקו את החומרים לה או עשו שימוש ברכבות כדי להעביר מטענים. כך נכללו בכינוי אנדרו קרנגי, שהיה איל [[פלדה]] ורכבות, [[ג'ון ד. רוקפלר]], שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, איל הרכבות [[קורנליוס וואנדרבילט]], [[לילנד סטנפורד]], שהיה סנטור ובעל חברת רכבות, [[ג'יימס ג'. היל]], בעליו של קו [[גרייט נורת'רן]], [[גיימס ביוקנן דיוק]], מייסד "[[חברת הטבק האמריקנית]]" ומאוחר יותר גם הבנקאי הנודע [[ג'ון פירפונט מורגן]].
תעשיית מסילות הברזל המתפתחת איפשרה ליזמים רבים להתעשר. את רוב האדמות הם קיבלו מהממשל הפדרלי בחינם כדי שיתחילו לטוות רשת של מסילות ברזל, ולהקים תחנות רכבת. ביסוד התהליך עמד הרעיון לאפשר האצה של התפתחות כלכלית ומסחרית באמצעות מתן אפשרות לעובדים להגיע ממקום למקום לצורכי פרנסה , מגורים ומסחר.
 
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בהסתייגות. בעלי עסקים שדרכם צלחה פחות רחשו איבה לאלו שהצליחו יותר, ונוהגם של אחרים עורר איבה. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, שניצל את קשריו הפוליטים כדי להביא את קליפורניה לחוקק חוקים שאסרו על תחרות עם חברת הרכבות שלו{{הערה|Burton W. Folsom Jr., ''Entrepreneurs vs. the State: A New Look at the Rise of Big Business in America, 1840 — 1920'' (Herndon, VA: Young America's Foundation, 1987), עמ' 22.}} וכך הצליח לגרוף רווחים עצומים. גורם אחר לאיבה שהחלה מתעוררת כלפי הברונים השודדים היה הניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת אדמות החינם שהוענקו לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע [[ג'יי קוק]] בחברת [[נורת'רן פסיפיק]] פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את הראייה של "הברונים השודדים" באור שלילי.
בשנת 1860 החל ענף הרכבות לעבור תהליך בלתי הפיך של מיזוגים, בסוף [[המאה ה-19]] רוב מסילות הרכבת נמצאו בשליטתן של שבע קבוצות כלכליות. בעלי ההון החדשים צברו הון עצום בתקופה קצרה, בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים ונוצרו פערים חברתיים עצומים.
==אנשי עסקים ששמם נקשר לכינוי==
 
*[[אנדרו קרנגי]] - איל [[פלדה]] ורכבות מ[[פיטסבורג]], [[פנסילבניה]]
*ג'ון ד. [[רוקפלר]] - איל [[נפט]] , מייסד חברת "[[סטנדרט אויל]]"
*[[קורנליוס וואנדרבילט]] - איל רכבות מ[[ניו יורק]].
*[[לילנד סטאנפורד]] - איל רכבות ומייסד אוניברסיטת סטאנפורד ב[[קליפורניה]].
*[[ג'יימס ביוקנן דיוק]] - מייסד ה[[מונופול]] "[[חברת הטבק האמריקנית]]" מ[[צפון קרוליינה]], ומייסד [[אוניברסיטת דיוק]].
 
תור הזהב של "הברונים השודדים" הסתיים בשלהי המאה ה-19, עם סיום תהליך תיעושה הראשוני והמואץ של ארצות-הברית, ועם השלמת רוב מסילות הרכבת המרכזיות. הכינוי, עם זאת, ממשיך לשמש לעתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם היום.
 
==הערות שוליים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הברונים_השודדים"