האנתולוגיה היוונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
יצירה מסוג זה, בהכרח היא קצרה. דבר זה עלה בקנה אחד עם הנטייה היוונית לפשטות וקיצור בהבעת רגשות אישיים, והמכתמים אכן מתאפיינים בגישה של "מעט המחזיק את המרובה": מילים מעטות המצליחות לתאר רגש או קו מחשבה יחיד, לעתים קרובות עם כמה רובדי משמעות. המכתמים התפתחו בהדרגה והפכו מכתובות מצבה לצורה שירית מוכרת, מגמה שהגיעה לשיאה בתור הזהב של [[אלכסנדריה]]. בסביבות שנת [[60 לפנה"ס]] אסף מלאגרוס איש גדר מבחר של טובי המכתמים שחיברו קודמיו ובני זמנו והכין מהם חיבור יחיד. אוספים של כתובות-מצבה, או של שירים בנושא מסוים, כבר נערכו בעבר, על ידי [[פולמון מאיליון]] ואחרים, אבל מלאגרוס היה הראשון שיישם את הרעיון בקנה מידה נרחב. האסופה שהכין, לקט מפרי עטים של 46 משוררים, וכן מכתמים רבים מפרי עטו, נקראה "סטפנוס" (Στεφανος), כלומר "הזֵר" או "עטרת הראש": בשיר המהווה הקדמה הוא השווה כל משורר לפרח כזה או אחר. השירים היו מסודרים בסדר אלפביתי, על פי האות הראשונה של כל מכתם.
 
בתקופת הקיסר [[טיבריוס]] (על פי מקורות אחרים, [[טריאנוס]]) הורחב האוסף שךשל מלאגרוס על ידי בעל-מכתמים אחר, פיליפוס מסלוניקי - הראשון שהשתמש במילה "אנתולוגיה". האוסף שלו, שנכללו בו יצירות של שלושה עשר משוררים מאוחרים יותר ממלאגרוס, היה מסודר גם הוא בסדר אלפביתי, וכלל שיר מבוא, שלא השתווה באיכותו לשירי מלאגרוס.
 
זמן מה לאחר מכן, בימי [[אדריאנוס]], כתב ה[[סופיזם|סופיסט]] [[דיוגניאנוס איש הרקליה]] (המאה השנייה לספירה) תוספת חדשה, ו[[סטראטון איש סרדיס]] יצר אוסף משלו, אלגנטי אך לוקה בפגמים, Μουσα Παιδικη ("מוּסָה פָּאידִיקֶה", כלומר מוזת נעורים), מפרי עטו וממה שליקט ממשוררים קדומים.
 
לא ידועות לנו אסופות חדשות עד זמנו של [[יוסטיניאנוס]], תקופה שבה כתיבת מכתמים, במיוחד בענייני אהבים, חזרה לתפוס מקום חשוב בזכות עבודתו של ההיסטוריון והמשורר [[אגתיאס איש מירינה]], איש החצר [[פאולוס סילנטאריוס]] ובני חוגם. יצירותיהם, שהפגינו חדשנות ויצירתיות, כמו גם מנייריזם, נאספו בידיו של אגתיאס לאנתולוגיה חדשה, שנקראה "החוג" או "המעגל" (Κυκλος, "קיקלוֹס"). היה זה האוסף הראשון שחולק לספרים וסודר על פי נושאי השירים.
 
אוספים אלו, כמו גם אוספים אחרים שנערכו ב[[ימי הביניים]], אבדו עם השנים; אנו מכירים אותם - או חלקים מתוכם - בזכות עבודתו של אחד קונסטנטינוס קפאלאס (Κεφαλᾶς), שאיננו יודעים עליו דבר מלבד שמו, המופיע בכתב-היד היחיד שנותר מעבודתו. כפי הנראה, הוא חי בעת התחייה הזמנית בתחום הספרות שהתחוללה תחת שלטונו של [[קונסטנטינוס השביעי]], בתחילת המאה העשירית. קפאלאס כינס לראשונה את כל האוספים הללו לקורפוס יחיד, מחולק לחמישה-עשר ספרים ומסודר לפי נושאים.
 
דומה כי קפאלאס לא כתב בעצמו, כי אם רק צירף קטעים נבחרים מאנתולוגיות קיימות, בתוספת קטעים מתוך [[לוקיליוס]], [[פלאדאס]] וכותבי מכתמים נוספים, שיצירותיהם ראו אור בנפרד. סדר השירים מבוסס על עקרון מיון הקרוב מאוד לזה שנקט אגתיאס בזמנו. שיקולי הבחירה שלו אינם ידועים, אבל לרוב הקטעים הוא המקור היחיד, ובלעדיו כפי הנראה לא היו מגיעים אלינו.
 
כדי להבין עד כמה אנו חבים לו תודה, מספיק להשוות בין האנתולוגיה שלו לבין זו של העורך הבא, הנזיר מקסימוס פלאנודס (Μάξιμος Πλανούδης, 1320), אשר לא רק עיוות את האנתולוגיה של קפאלאס לבלי הכר בגלל ההשמטות הרבות, אלא עוד כיער אותה בתוספות מפרי עטו. בכל זאת, יש להכיר לו תודה על כך ששימר את המכתמים על יצירות אמנות, אשר נשמטו כפי הנראה שלא בכוונה מן העותק היחיד של קפאלאס שהגיע לידינו.
 
 
[[קטגוריה:ספרות והיסטוריוגרפיה ביוון העתיקה]][[קטגוריה:ספרות העולם הקלאסי]]