קרן פורד – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של אדזל פורד בשנת [[1943]] ושל [[הנרי פורד]] ב-[[1947]], נשיאות קרן פורד עברה לידי בנו הבכור של אדזל, [[הנרי פורד השני]]. תחת מנהיגותו, חבר הנאמנים של קרן פורד הגישה דין וחשבון בנוגע להתנהלותה העתידית הרצויה. הוועדה, שבראשה עמד הפרקליט ה[[קליפורניה|קליפורני]] [[רוואן גייטר]], המליצה שהקרן תהיה מחויבת לקידומם של שלום, חופש, וחינוך ברחבי העולם. היא מעניקה מימון לפרויקטים מגוונים, בכללם "הטלוויזיה החינוכית הלאומית", שעלתה לאוויר בשנת [[1952]]. על כל פנים, קרן פורד בעזרת "ההתאחדות לשידורי הציבור" סגרה אותה והחליפה אותה ב"שירותי השידור הציבוריים" ב[[אוקטובר]] [[1970]]. מועצת המנהלים החליטה לגוון את תיק ההשקעות של הקרן ובהדרגה הפרידה אותה ממניות חברת פורד בין השנים [[1956]] ל-[[1974]]. באמצעות צעד זה הפכה חברת פורד ל[[חברה ציבורית]] בשנת [[1956]].

 

 

בשנת [[1951]] העניקה קרן פורד זו הפעם הראשונה קצבה לפיתוחה של מערכת רשת השידור הלאומית. מענקים אלו המשיכו, ובשנת [[1969]] העניקה הקרן מיליון דולרים לסמינר החינוכי לילדים על מנת לסייע ביצירתו ובהשקתו של "רחוב סומסום".