מדינת חסות – הבדלי גרסאות

הדוגמאות להסכמי חסות הינן רבות. אחת מהן היא פנייתו של סולטןסולטאן [[שארג'ה]] ל[[בריטניה]], בשנת [[1829]], בבקשה להפוך למדינת חסות בריטית, על מנת להגן על עצמו מפני כיבוש השלטון העות'מאני. דוגמה אחרת היא פנייתו של מלך [[לסוטו]] ל[[ויקטוריה מלכת הממלכה המאוחדת|מלכה ויקטוריה]] בשנת [[1868]] בהצעה לקבלתה של לסוטו כמדינת חסות בריטית. ואכן, ההכרזה על לסוטו כעל מדינת חסות מנעה את כיבושה בידי [[דרום אפריקה]], המקיפה אותה מכל צדדיה, ושמרה על קיומה. דוגמה אחרת להסכם חסות הייתה בפנייתה של [[סלובקיה]] לגרמניה הנאצית בשנת [[1939]] בבקשה להכרה בה כמדינת חסות. בכך זכתה סלובקיה באופן זמני בעצמאות מדינית.

דוגמה למקרה כזה ניתן למצוא במקרה של מדינת החסות מרוקו. ב[[הסכם פס]], בשנת [[1912]], הוחלט על הפיכתה של [[מרוקו]] למדינת חסות של [[צרפת]]. בכך קיבלה מרוקו את הגנתה הצבאית של המעצמה הצרפתית כנגד האיום הגרמני, ומנעה את כיבושה האפשרי בידי גרמניה. הסכם זה, שהתאים לתחילת המאה העשרים, לא התאים לשאיפותיה הבדלניות של מרוקו לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה פסקה מלהוות איום צבאי. אולם פירוק הסכם החסות לא היה מקובל על ממשלת צרפת. במסגרת התנגדותה לפירוק ההסכם, כפתה צרפת על סולטןסולטאן מרוקו [[מוחמד החמישי]] לצאת מתחומי ארצו לגלות, מאחר שסברה כי הצהרותיו היוו איום מדיני על ההסכם. רק בשנת [[1956]], לאחר מאבק מר, קיבלה מרוקו את עצמאותה המדינית והשתחררה מהסכם פס.