הפילוסופיה הרביעית – הבדלי גרסאות

'''הפילוסופיה הרביעית''' הוא השם המקובל כיום ל[[כת]], אסכולה [[יהדות|יהודית]], שהתקיימה לצד שלוש הכיתות הידועות של [[תקופת בית שני]] ([[צדוקים]], [[פרושים]] ו[[איסיים]]), ואשר נוסדה בידי ה[[קנאים (בית שני)|קנאי]] [[יהודה בן חזקיה]] ה[[הגליל|גלילי]] בשנת [[6]] לספירה.<br מאפייני />

הקבוצה היו תמיכהראתה אובססיביתבחתירה בל[[חירות האדם|חרות]], כשזומדינית הועלתהחזות למדרגההכל שלעד כדי העלתה לדרגת ערך [[דת|דתי]]; אמונההאמינה שרקבמנהיגותו של [[אלוהים]] מנהיגעד אותם;כדי מוכנות לסבול כל [[מוות]] ועינוי ובלבד שלא ייאלצותאלץ להכיר באדנותו-בסמכותו של מנהיג בשר-ודם; כניעה לקיסר ה[[רומא העתיקה|רומי]] נתפשתנתפשה כעבירה דתית חמורה; ומלכות האל בוא תבוא על ידי מעורבות האדם. קנאותמתוקף הקבוצהקנאותה גיבשה לעצמה הקבוצה את המסקנותדרכי הפעולה הבאותהבאים: קידוש המרד ברומאים, מוכנות למסירת הנפש עבור מימוש המטרה ונכונות לאכוף את העקרון על כל אחד כדי שיצטרף למורדים. רעיונות הפילוסופיה הרביעית שימשו מסד רעיוני לקנאי [[המרד הגדול]] ובפרט ל[[סיקריקים]].

בין המאפיינים המרכזיים של המרד הגדול היה העדר מנהיג אחד, כולל, מוסכם ומקובל על כלל המורדים, וזאת בהשוואה ל[[מרד החשמונאים]] מזה ול[[מרד בר כוכבא]] מזה. אתאופיו של המרד איפיינוהשתנה סוגיםממקום שוניםלמקום, שלובחלוף הנהגותהזמן, שהשתנובהתאם עםלתפיסת התגלגלותה הדינמיתעולמם של המרידהמנהיגי המורדים. נמצאו בה כוהנים, ממשלת המרד המתונה, [[יוסף בן מתתיהו]], [[יוחנן מגוש חלב]], [[שמעון בר גיורא]], [[אלעזר בן יאיר]], [[מנחם בן יהודה]] ועוד, ובכללם נודעו פרושים, קנאים, סיקריים ועוד, כמסגרות קבוצתיות-כיתתיות גדולות יותר.