גוסטב וגנר – הבדלי גרסאות

גם בגלל ניסיונו זה, מונה ואגנר בשנת [[1942]] לסגנו של [[פרנץ שטנגל]] במחנה ההשמדה [[סוביבור]]. במסגרת תפקידו הוא עמד על הרמפה ברציף הרכבת וקבע מי מהבאים דינו לעבודה ומי למוות. עבור עבודתו בסוביבור, העניק לו [[היינריך הימלר]] את [[צלב הברזל]] ותיאר אותו בתור אחד "הראויים ביותר" מאנשי הביצוע של מבצע ריינהרד. בין האסירים הוא נחשב סדיסט ונהג להכות אסירים יהודים עד שנפחו את נשמתם. היה ידוע גם תחת השמות "התליין של סוביבור", "הקצב", "חיוך של מלאך המוות" ו "Welfel". לאחר [[סוביבור#נסיונות מרידה וחיי המחתרת במחנה|המרד בסוביבור]] ב[[14 באוקטובר]] [[1943]] הוא הורה לסגור את המחנה ונשלח ל[[איטליה]].

 

לאחר מלחמת העולם השנייה, נידון ואגנר למוות שלא בפניו ב[[משפטי נירנברג]]. הוא חי תחת בשם בדוי בעיר [[גראץ]] ועבד כפועל בניין. בעזרת [[הוותיקן]] הצליחו ואגנר ושטנגל לברוח יחד ל[[ברזיל]], שם קיבל ב-[[1950]] אישור לישיבת קבע וחי באין מפריע תחת השם גינתר מנדל.