כשל חיסוני – הבדלי גרסאות

בנוסף לחלוקה לכשלים נרכשים ומולדים, ניתן לחלקם ל'''כשלים ראשוניים''', בהם קיימת בעיה בתאי הדם הלבנים עצמם או שבהם תוקף פתוגן את תאי הדם הלבנים באופן ישיר, ו'''כשלים שניוניים''', בהם נגרם כשל חיסוני באופן עקיף. רוב הגורמים שהוזכרו לעיל הינם ראשוניים. גורמים שניוניים לדוגמה:

 

* '''[[תת-תזונה]] ו[[רעב]]'''. במדינות הסובלות מרעב מתים רבים מהקורבנות מ[[זיהום (רפואה)|זיהומים]] פתוגניים, עקב כשל חיסוני. הסיבה המדויקת להשפעת הרעב על מערכת החיסון אינה ידועה.

* '''[[כירורגיה|הסרת כירורגית]] או הרס של ה[[טחול]]'''. [[איבר]] זה הינו בעל תפקיד חשוב בסינון פתוגנים מה[[דם]] ובהבשלת תאי דם לבנים. לאנשים חסרי טחול קיים סיכוי גבוה מאוד להידבקות ב[[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[סטרפטוקוקוס]], ''S. pneumoniae'', הגורם ל[[דלקת ריאות]], [[דלקת קרום המוח]] ו[[הרעלת דם]]. אנשים אלו [[חיסון|מתחסנים]] ונוטלים [[אנטיביוטיקה]] לעתים תכופות.

כל מחלות הכשל החיסוני הינן, באופן עקרוני ונכון להיום, חשוכות מרפא. טרם נמצאה דרך לעודד את הגוף לייצר באופן עצמאי את תאי הדם הלבנים החסרים לו. קיימים כיום מספר טיפולים בעלי שיעור הצלחה בינוני. טיפולים אלו רלוונטיים לכשלים חיסוניים מולדים בלבד:

* '''[[נוגדן תוך ורידי|עירוי נוגדנים לוריד]]''' (IVIG) לחיזוק מערכת החיסון.

* '''[[ריפוי גנטי]]'''. תאי נבט ממוח העצם של החולה נלקחים מגופו, והגן הפגום בהם מוחלף בשיטות [[ביוטכנולוגיה|ביוטכנולוגיות]] בגן תקין. התאים מושתלים בחזרה בעצמותיו של החולה. בשיטה זו אין סכנה של דחיית שתל, שכן הוא מגיע מגופו של החולה עצמו. החלפת הגן הפגום, לעומת זאת, אינה פשוטה, ולשיטה אחוזי הצלחה נמוכים.

* '''מתן [[אנזים]]'''. טיפול זה רלוונטי רק במקרה בו כשל חיסוני מולד נגרם כתוצאה מאי-יצור של אנזים כלשהו. סוג מסוים של SCID נגרם כתוצאה מחוסר באנזים '''אדנוזין דאמינאז''' ('''ADA'''). חולים אלו מטופלים בהזרקה תכופה של האנזים לגופם.