המשבר הפיננסי באסיה (1997) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
במהרה המשבר התפשט למדינות אחרות בדרום-מזרח אסיה וגם מטבעותיהן נחלשו בצורה דרמטית. ערכי הנכסים המקומים צנחו והחובות הפרטיים תפחו.
המשבר התחיל בתאילנד עם קריסתו של הבאט התאילנדי בעקבות ההחלטה של הממשלה התאילנדית להפסיק הצמדתו של הבאט לדולר, ולתת לבאט להסחר בשוק החופשי לאחר מאמצים מקיפים כדי לתמוך בו מול משבר פיננסי חמור שבחלקו היה מונע על ידי שוק הנדל"ן. באותו זמן, לתאילנד היה חוב חיצוני שהפך את המדינה לפושטת רגל בפועל עוד לפני קריסת המטבע שלה. עם התפשטות המשבר, רוב המדינות בדרום מזרח אסיה ראו גם הם את שערי המטבעות והמניות שלהם צונחים, כמו גם מחירי נכסים אחרים, בד בבד עם עלייה תלולה ומדאיגה של החוב הפרטי.
יחס החוב החיצוני לתוצר מקומי גולמי עלה מ 100% ל 167% בארבעת הכלכלות הגדולות ב - ASEAN בשנת 1993-1996, ואז זינק מעבר ל %180 במהלך המשבר.
למרות שרוב הממשלות באסיה היו לכאורה מבוססות על המדיניות הפיסקלית, יצא קרן המטבע הבינלאומית (IMF) כדי ליזום תכנית של 40 מיליארד דולר על מנת לייצב את המטבע של דרום קוריאה, תאילנד ואינדונזיה - הכלכלות שנפגעו קשה במיוחד על רקע המשבר. למרות זאת המאמצים לבלום את המשבר הכלכלי העולמי לא תרמו הרבה כדי לייצב את המצב המקומי באינדונזיה. לאחר 30 שנים בשלטון, הנשיא סוהרטו נאלץ להתפטר ב -21 במאי 1998 בעקבות מהומות לאחר עליית המחירים החדה הנגרמה על ידי פיחות דרסטי של הרופיה האינדונזית.
הצמיחה בפיליפינים צנחה כמעט לאפס בשנת 1998. רק סינגפור וטייוואן נראו מבודדות יחסית מההלם, למרות ששניהן ספגו מכה רצינית, טייוואן בשל גודלה מיקומה הגיאוגרפי בין מלזיה ואינדונזיה. עם זאת, בשנת 1999 האנליסטים ראו סימנים שכלכלות של אסיה החלו להתאושש.
== נפגעים עיקריים ==
| |||