ביקוע גרעיני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ArthurBot (שיחה | תרומות)
מ [r2.6.4] בוט מוסיף: ro:Fisiune nucleară
שורה 6:
[[תמונה:Nuclear fission.svg|שמאל|ממוזער|200px|דוגמה של ביקוע גרעיני של [[אורניום-235]]]]
[[תמונה:Kernspaltung.gif|שמאל|ממוזער|200px|אנימציה של ביקוע גרעיני]]
גרעינים של יסודות כבדים אינם יציבים כמו אלה של יסודות קלים יותר. הכוח שמחזיק ביחד את ה[[נוקליאון|נוקליאונים]] (ה[[פרוטון|פרוטונים]] וה[[נייטרון|נייטרונים]]) בגרעין הוא כוח קצר טווח (הנקרא [[הכוח הגרעיני החזק]]), שדועך בחדות לעומת [[הכוח האלקטרומגנטי]] שגורם לדחייה בין הפרוטונים בגרעין. בגרעינים כבדים הדחיה החשמלית מתגברת על המשיכה של הכוח קצר הטווח, והם מתפרקים. ההתפרקות הנפוצה היא [[התפרקות אלפא]], בה נפלט מהגרעין המקורי גרעין של [[חלקיק אלפא]], שהוא גרעין של האיזוטופה[[איזוטופ]] [[הליום]]-4. אולם לעתים, ובמיוחד בגרעינים כבדים במיוחד, ההתפרקות היא יותר דרמטית, ובה הגרעין הכבד מתפרק לשני גרעינים קלים יותר (המכונים "תוצרי ביקוע") ולמספר נייטרונים. תהליך כזה מכונה '''ביקוע גרעיני'''.
 
היציבות הגדולה יותר של התוצרים, משמעותה היא שהם נמצאים בסה"כ במצב אנרגטי נמוך יותר, שמתבטא (על פי עקרון שקילות האנרגיה והמאסה - [[E=mc²]]) בסה"כ מסה יותר קטנה של התוצרים. האנרגיה העודפת שונה במקצת בהתאם לגרעין המתבקע ולתוצרי הביקוע, אך עומדת על כ-200 [[אלקטרון וולט|MeV]], כלומר כאלפית מהמאסה של הגרעין (כשהיא מתורגמת לאנרגיה). אנרגיה זו נפלטת הן כאנרגיה קינטית של התוצרים השונים, והן כקרני גמא.
 
[[ביקוע גרעיני]] יכול להתרחש באופן ספונטני. אולם החשיבות של התופעה היא התרחשותה כתוצאה מפגיעה של נייטרון בגרעין. הנייטרון נבלע בגרעין, והופך אותו לאיזוטופ אחר, בעל מספר מסה גבוה יותר, ובדרך כלל לא במצב היסוד אלא במצב מעורר. עבור גרעינים מסוימים לגרעין מעורר זה יש סיכוי גבוה להתפרק בביקוע גרעיני.
החשיבות של הביקוע כתוצאה מפגיעת נייטרון היא מכיוון שבכל ביקוע נפלטים עוד נייטרונים, הם בעצמם יכולים לגרום לביקוע דומה בגרעינים אחרים, וכן הלאה. תופעה זו נקראת '''[[תגובת שרשרת גרעינית]]'''.
 
שורה 18:
יש מספר איזוטופים בהם יש סיכוי משמעותי שגם פגיעה של נייטרון שנפלט בביקוע יגרום בעצמו לביקוע נוסף. איזוטופים אלה נקראים איזוטופים בקיעים, והם החומר החיוני בכל מתקן גרעיני.
 
תכונה חשובה של איזוטופים[[איזוטופ]]ים אלה היא שהסיכוי לביקוע שלהם גדל עוד יותר (בכשלושה סדרי גודל) עבור נייטרונים איטיים, שהאנרגיה שלהם נמוכה משמעותית מהאנרגיה שיש לנייטרונים שנפלטים בביקוע. בגלל זה ב[[כור גרעיני|כורים גרעיניים]] משתמשים בחומרים מאיטי נייטרונים, כמו [[מים כבדים]] או [[גרפיט]] על מנת להגביר את תגובת השרשרת.
 
איזוטופים בקיעים מאופיינים ב[[מספר אטומי]] זוגי, ו[[מספר מסה]] אי זוגי. החומר הבקיע היחידי שנמצא בטבע בכמויות משמעותיות הוא [[אורניום-235]]. חומר בקיע נפוץ נוסף הוא [[פלוטוניום-239]] שמסונתז באופן מלאכותי מ[[אורניום 238]], ויש שימוש גם ב-[[אורניום 233]], שמסונתז גם הוא באופן מלאכותי.
שורה 34:
:<math>\ ^{239}Pu + ^1 n \rarr ^{240}Pu^* \rarr ^{94}Sr + ^{144}Ba + 2 ^1 _0 n </math>
 
באופן כללי היחס בין מספר הנייטרונים לפרוטונים בגרעין גדל עם גודל הגרעין, דבר הנובע מכך שהכוח הגרעיני החזק שמחזיק את הגרעין פועל לטווח קצר יותר מאשר הכוח החשמלי הדוחה בין הפרוטונים, וכדי לשמור על היציבות יש צורך ביותר נייטרונים בשביל לאזן את הדחיה בין הפרוטונים. משום כך תוצרי הביקוע הם איזוטופים בהם היחס בין מספר הנייטרונים למספר הפרוטונים גדול מאשר יש לגרעינים יציבים בגודל דומה, ולכן הם איזוטופים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבים]] שעוברים שרשרת של דעיכות, רובן [[קרינת בטא|התפרקויות בטא מינוס]] אשר בכל אחת מהן נייטרון אחד הופך לפרוטון תוך בפיטת [[אלקטרון]] ו[[נייטרינו|אנטי נייטרינו]]. לחלק מהתפרקויות אלה [[זמן מחצית חיים]] ארוך ביותר (של עד אלפי שנים), מה שגורם לכך שהחומר שנותר אחרי הביקוע נשאר [[רדיואקטיבי]] לתקופה ארוכה.
 
תכונה זו של תוצרי הביקוע אחראית ל[[נשורת גרעינית|נשורת הרדיואקטיבית]] שמתפזרת בעת [[נשק גרעיני|פיצוץ גרעיני]], ולפסולת הרדיואקטיבית שמצטברת במוטות הדלק הגרעיני המשומש ב[[כור גרעיני|כורים גרעיניים]], מהווה את הסכנה העיקרית בהם (כפי שקרה ב[[אסון צ'רנוביל]]), ודורשת טיפול מיוחד באכסון הפסולת לאחר השימוש.