כנסייה (מוסד) – הבדלי גרסאות

הכנסיההכנסייה בלבד קובעת את מהות, סדר ולשון כתבי הקודש ורק לאנשיה יש סמכות דתית לפרש כתבים אלו. הכנסיההכנסייה גם קובעת את נוסח טכסי הפולחן, התפילות ומועדי החגים השונים. היא קובעת קדושים וצורות הפולחן המיוחדות להם.

במסגרת של קהילה דתית קטנה או [[כת]] דתית, החברים נדרשים לאורח חיים דתי חמור וקיצוני. דבר זה אינו אפשרי במסגרת של כנסייה גדולה. המבקשים והמוכנים להמשיך באורח החיים הדתי החמור פורשים בדרך כלל, מהציבור והופכים ל[[נזיר]]ים. על רוב הצבור, מאידך, מותאמות מצוות דתיות שהצבור יכול לעמוד בהן והמותאמות ליכולתם וסגולותיהם של בני אדם "רגילים". הכנסייה חייבת להתפשר עם המציאות החברתית כדי למשוך אליה את מירב הציבור על כל גווניו התרבותיים והמעמדיים. המאמין הופך לחבר באירגון הכנסייה אך בניגוד להרבה אירגונים אחרים, הוא אינו בוחר בכנסיהבכנסייה אלא מוכנס כחבר בה ומשתמש בשירותיה כפי שהוא משתמש בשירותי מוסדות אחרים. שירותם אלו כוללים, לרוב: ענייני אישות, תרבות, סעד, בריאות ועוד. כך נוצרת תלות הדדית בין החברה והכנסיהוהכנסייה. מצד אחד החברה תלויה בכנסיהבכנסייה הקובעת ומפקחת על נורמות ואורחות חיים בתחומים רבים של החברה ומצד שני הכנסיההכנסייה חייבת למתן ולסגל את דרישותיה לחברה כדי שפיקוח זה של הכנסייה יוכתר בהצלחה.

* במקרים רבים השלטון האזרחי זקוק ללגיטימציה מצד הכנסיההכנסייה כדי להתקבל על ידי העם. שליטים רבים מוכרזים על ידי הכנסיההכנסייה כנבחרי האל והם נמשחים לתפקידם בכנסיות ועל ידי כהני דת.

* הכנסיההכנסייה זקוקה לשלטון החילוני כדי שזה יבטיח וינצור את המונופול הדתי שלה.

היריבות בין הכנסיההכנסייה והשלטון החילוני נובעת מכך שכל אחת מהם רוצה לחדור לתחומו של השני ולהשתלט על אחוזות כוח שם. הכנסיההכנסייה שאפה תמיד לחדור לתחומי הפוליטיקה והכלכלה החילונית ואילו השלטון החילוני נטה להתערב בעניני דת ודוגמה וגם להשתלט על נכסים כלכליים של הכנסיההכנסייה. הפתרונות האפשריים של קונפליקט זה הנם:

* שלטון מלא של הכנסיההכנסייה (כמו שלטון הדלאי למה בטיבט או הכהן הגדול בימי בית שני) המכונה שלטון תאוקרטי.

* השתלטות השליט החילוני על הכנסיההכנסייה והפיכתה לאחת מזרועות השלטון החילוני (כמו באנגליה שם המלכה היא גם ראש הכנסיההכנסייה האנגליקנית).

בחברה המודרנית, הכנסיההכנסייה היא גורם שמרני. כאשר הכנסייה מגיעה למצב של יחסים תקינים עם השלטון החילוני הקיים ושומרת, על ידי כך, על האינטרסים שלה, היא תומכת בהכרח בשלטון הקיים ומתנגדת לשינויים ומהפכות. במקרים רבים ראשי ונכבדי הכנסיההכנסייה שייכים לשכבות העליונות של החברה הקיימת ועל כן אינם מעוניינים בשינויים חברתיים. שמרנות זו מביאה את הכנסייה למצב של התנוונות רוחנית, סטגנציה ואי יכולת להענות לתביעות של מציאות משתנה. לעתים, עקב כך, פוקד משבר חמור את הכנסיההכנסייה, משבר היכול להביא להופעתו של רפורמטור שישנה את הכנסיההכנסייה מיסודה או לפילוג בתוך הכנסיההכנסייה. בקצה השני המשבר יכול להביא לקרע חברתי ולמלחמת תרבות ודת.