הוועד היהודי-האמריקאי – הבדלי גרסאות

הוועד רשם הצלחה ראשונה כאשר במסע ציבורי נמרץ ומוצלח, בהנהגת מרשל ושיף ביטלה [[ארצות הברית]] חוזה עם [[רוסיה]] בתגובה ליחסה אל היהודים. האוריינטציה של הוועד הייתה כלפי אמריקניזציה רבה ככל האפשר, התנגדות ללאומיות יהודית בארצות הברית, כמו גם "התיישרות" ככל האפשר עם עמדת הממשל, ומכאן יחסו המסויג כלפי ה[[ציונות]]. הארגון לא שאף להיות ארגון המונים. בוועד היו מספר מצומצם של כמה עשרות חברים, רובם תומכים פיננסיים ומיעוטם בתפקידי ביצוע, וכוחו נבע ממשקלם הסגולי ומקשריהם עם הממשל. אפילו הרחבת בסיסו הייצוגי נעשתה בפיקוח קפדני של מייסדיו. בין מלחמות העולם הפך מארגון של יוצאי גרמניה לארגון מגוון יותר, אם כי הדומיננטיות בו הייתה עדיין של יוצאי [[גרמניה]] בני דור שני ושלישי. כן הפך מארגון אנטי-ציוני ללא-ציוני, למשל, נכון היה לסייע ליהודי א"י כפרטים, אך לא על בסיס מדיני והביע תמיכה ב[[הצהרת בלפור]].

מרשל, שהוכר כמנהיגה של יהדות [[ארצות הברית]], עמד ב[[שנות ה-20]] בראש הארגון עד מותו ב-[[1929]]. החליף אותו [[פליקס וורבורג]] (Warburg) שכיהן עד [[1937]]. משנות הארבעים הראשונות עמד בראש הוועד [[ג'וזף מ. פרוסקאואר]] (Proskauer), שתחילה הפך חזרה את הכיוון המתקרב-לציונות. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] חזר ושינה הוועד את עמדתו לנוכח המציאות בה ארץ ישראל הייתה המקלט היחיד לפליטי השואה, ותמך לאחר התלבטות ב[[תוכנית החלוקה]], אפילו לאחר ש[[ארצות הברית]] חזרה בה מתמיכתה בהחלטה.

 

==לקריאה נוספת==