התכוונות (פילוסופיה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מעט עבודה על העניין, בעקבות עבודה בנושא עם (ד"ר ויליאם) יוסף רפפורט מאונ' באפלו בניו יורק |
מ בוט החלפות: פיזית; פיזיים; |
||
שורה 1:
{{להשלים}}
'''התכוונות''' או '''אינטנציונאליות''' - מושג פילוסופי הבא להבחין בין ה[[חומר|חומרי]] לבין הרעיוני או [[רוחני]] כתופעות רגשיות או שכלתניות של המוח. לחומר ולמושגים
המושג הפילוסופי '''התכוונות''' או '''אינטנציונאליות''', מופיע ב[[המטאפיזיקה של אריסטו|פילוסופיה האריסטוטלית]] וה[[פילוסופיית ימי הביניים|ימי-ביניימית]], אך את משמעותו ה[[מודרניזם|מודרנית]] העניק לו ה[[הוגה]] [[פרנץ ברנטנו]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כל מושג מחשבתי מאופיין על ידי מה שהפילוסופים של ימי הביניים קראו: אי קיומו המכוון (או המושכל) של חפץ. לכך אפשר לקרוא, במידה רבה של דיוק, יחוס לתוכן - התכוונות כלפי חפץ כלשהו. (אין זה זהה למושג "אובייקטיביות חסינה" או "דיעה חסרת פניות"). כל מושג מחשבתי כולל בתוכו חפץ, אם כי לא כל מושג מתקשר לחפץ באותו אופן. בייצוג, משהו מוצג, בשיפוט - משהו מוצדק או נדחה. באהבה - נאהב, בשנאה - נשנא, בתשוקה - נחשק... וכה הלאה. התכוונות קיומית פנימית זו היא מאפיין בלעדי לתופעות מחשבתיות. אין תופעה
<small>- פרנץ ברנטנדו, פסיכולוגיה מעמדה נסיונית, הוצאה מחודשת, לונדון 2005, ספרי רוטלדז, לונדון (עמ' 88-89</small>}}
|