הברונים השודדים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
מ בוט החלפות: ביטחון; פסיק מיותר; פוליטיים; {{הערות שוליים}}; |
||
שורה 6:
הכינוי הוחל תחילה בעיקר על יזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בבניית פסי רכבת ברחבי ארצות הברית, מימנו את הבנייה, סיפקו את החומרים לה או עשו שימוש ברכבות כדי להעביר מטענים. כך נכללו בכינוי אנדרו קרנגי, שהיה איל [[פלדה]] ורכבות, [[ג'ון ד. רוקפלר]], שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, איל הרכבות [[קורנליוס ואנדרבילט]], [[לילנד סטנפורד]], שהיה סנטור ובעל חברת רכבות, [[ג'יימס ג'. היל]], בעליו של קו [[גרייט נורת'רן]], [[ג'יימס ביוקנן דיוק]], מייסד "[[חברת הטבק האמריקנית]]" ומאוחר יותר גם הבנקאי הנודע [[ג'יי. פי. מורגן]].
[[ויליאם הנרי ואנדרבילט]] היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שהמונופוליזם, בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי הגיב במשפט "הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בהסתייגות. בעלי עסקים שדרכם צלחה פחות רחשו איבה לאלו שהצליחו יותר, ונוהגם של אחרים עורר איבה. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, שניצל את קשריו
תור הזהב של "הברונים השודדים" הסתיים בשלהי המאה ה-19, עם סיום תהליך תיעושה הראשוני והמואץ של ארצות-הברית, ועם השלמת רוב מסילות הרכבת המרכזיות. הכינוי, עם זאת, ממשיך לשמש לעתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.
שורה 17:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ארצות הברית: היסטוריה]]
|