ארבעים ושבעה הרונין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות (-השניה +השנייה) |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 4:
הסיפור מתאר קבוצת סמוראים שנהיו ל[[רונין]], לאחר שה[[דאימיו]] שלהם אולץ לבצע [[ספוקו|התאבדות טקסית]] עקב התקפה שערך נגד הקוֹזוּקֵה-נוֹ-סוּקה (בעל תפקיד בחצר השלטון) בשם קִירָה יוֹשִינָאקָה. לאחר המתנה סבלנית של שנה ותכנון ממושך, נקמו הרונין בקירה בשם כבודו של הדאימיו. בהתאם לחוקים שהיו ידועים לרונין מבעוד מועד, אולצו אף הם לבצע ספוקו עקב הרצח שביצעו. הסיפור זכה לפופולריות בתרבות היפנית כסמל לנאמנות, הקרבה, התמדה וכבוד שעל אנשים הגונים לשמר ולקיים בחיי היום יום. בתקופת המודרניזציה המהירה של [[תקופת מייג'י]], שיוועו בני יפן לשורשים תרבותיים והפופולריות של הסיפור הכמעט מיתולוגי התעצמה.
בין המקורות המתארים את הסיפור קיים חוסר אחידות לגבי פרטים מסוימים. הגרסה המתוארת להלן נבנתה ממקורות היסטוריים שנאספו בקפידה לידי סיפור אחד. חלקם של המקורות הם עדויות ראיה ששרדו עד היום.
מחזות רבים הנציחו את הסיפור, בהם מופעי [[קבוקי]] ו[[בונרקו]]. השם הכולל לגרסאות הבדיוניות של הסיפור הוא '''צ'וּשִינגוּרָה'''. חוקי הצנזורה של ה[[שוגונות טוקוגאווה|שוגונות]] מ[[תקופת גנרוקו]] אסרו על תיאור אירועים עכשוויים ולכן שונו שמות גיבורי הסיפור. קשה להתייחס ל צ'ושינגורה כאל תיעוד היסטורי של מאורעות אותו זמן שכן הם נכתבו כחמישים שנה לאחר מכן ומכיוון שעדויות רבות וקדומות לצושינגורה שרדו. כשבעים וחמש שנים לאחר אירועי הסיפור, הוקלו חוקי הצנזורה ביפן והיפנולוג ההולנדי Isaac Titsingh תיעד את סיפור 47 הרונין ותיארו כאחד האירועים המשמעותיים של תקופת גנרוקו.
==רקע==
היה זה היום הארבע עשרה של החודש השלישי לשנה הארבע עשרה לגנרוקו, כאשר '''קִירָה קוֹזוּקֵה-נוֹ-סוּקה יוֹשִינָאקָה''', פקיד רב עוצמה בהיררכיה של השוגונות, הינחה את שני הדאימיו לגבי הכללים הנהוגים בחצר. קירה לא שבע רצון מהדאימיו, בשל המתנות הקטנות שהוצעו לו או בשל השוחד שלא הוצע לו. על פי חלק מהמקורות קירה היה גס ויהיר מטבעו או מושחת ולכן פגע ב'''אָסָנוֹ''', [[קונפוציאניזם|קונפוציאני]] נוקשה. בכל מקרה, בין אם קירה התנהג שלא כשורה, בין אם פגע בהם ובין אם לא הכין אותם כראוי למילוי חובות מסוימות הקשורות לשוגונות, חולקו שם עלבונות.
שורה 40:
==ההתקפה==
[[תמונה:HokusaiChushingura.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרונין תוקפים את הכניסה הראשית לביתו של קירה.]]
השקם בבוקר הארבע עשרה לדצמבר, בתנאים של רוח עזה ושלג כבד, תקפו הרונין עם אוישי בראשם את ביתו של קירה באדו. הרונין, חמושים בחרבות וקשתות, התחלקו לשתי קבוצות. על פי התוכנית תתקוף הקבוצה הראשונה, מובלת על ידי אוישי, את השער הראשי והקבוצה השנייה, בראשות בנו של אוישי, אוישי צ'יקרה, תתקוף את הבית דרך השער האחורי. נקבע שקול תוף יסמן את תחילת ההתקפה המתואמת של שתי הקבוצות, ושריקה תודיע על מותו של קירה.
שורה 75:
בבואם להחליט על גורלם של הרונין מצאו עצמם נציגי השוגונות בבעיה. מחד, הרונין פעלו על פי קוד הבושידו ונקמו את מות אדונם. מאידך, פעולתם מתריסה כנגד סמכות השוגונות שכן הם עברו על החוקים שקבע השלטון. ה[[שוגון]] עצמו קיבל לידיו מספר עצומות חתומות על ידי נתיניו שקראו לו לפעול לטובת הרונין. כצפוי, נידונו הרונין למוות אך השוגון מצא את הפתרון לבעיה בכך שנתן לרונין את הזכות ליטול את חייהם בספוקו מכובד ולא הוציאם להורג כפושעים. ידוע כי כל אחד מהתוקפים אכן הרג עצמו בטקסיות המקובלת.
בארבע בפברואר [[1703]] ביצעו ספוקו ארבעים ושישה הרונין (מספרם באותו הזמן עורר בלבול מסוים בשם הסיפור שתואר לפעמים כ־46 הרונין. בכל מקרה, בהתקפה נטלו חלק 47 רונין). על פי בקשתם, הם נקברו בסנגקו-ג'י אל מול קבר אדונם. כאשר חזר משליחותו הרונין הארבעים ושבעה, טרסקה, חנן אותו השוגון (ייתכן שעקב גילו הצעיר). טרסקה המשיך את חייו עד לגיל המופלג של שבעים ושמונה ולאחר מותו נקבר עם אחיו לסאגה בסנקגו-ג'י.
עד היום שמורים במקדש בגדיהם וכלי נשקם של הרונין, יחד עם התוף והמשרוקית ששימשו בהתקפה. את השריון שעטו לגופם הכינו הרונין בעצמם כדי לא לעורר חשד בעת רכישתם.
| |||