אגודת הציירים והפסלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 8:
החל משנת 1923 הציגה האגודה 19 תערוכות קבוצתיות שונות. היו אלה תערוכות אקלקטיות ובהן הרבה יצירות אמנות ברמות אמנותיות שונות.<ref>בתערוכה של שנת [[1943]], לדוגמה, הוצגו מעל 200 יצירות. [[גילה בלס|בלס, גילה]], '''אופקים חדשים''', פפירוס, תל אביב 1980, עמ' 19.</ref> לצד תערוכות אלו נערכו מדי פעם תערוכות קבוצתיות שונות על בסיס מסחרי או אמנותי.
 
משנות ה-30 של המאה ה-20 היה [[חיים גליקסברג]] מזכיר וחבר ועד האגודה {{הערה|{{תדהר|6|2466|חיים גליקסברג}}}}.
אחת מן התערוכות הללו - "תערוכת השמונה" התקיימה בחודש [[דצמבר]] [[1942]] ב"[[בית הבימה]]" ובה הוצגו עבודותיהם של [[אריה ארוך]], [[אהרון גלעדי]], [[צבי מאירוביץ]], [[אברהם נתון]] (נתנזון), [[אביגדור סטימצקי]] ו[[יחזקל שטרייכמן]]. פסל נוסף - [[דב פייגין]] הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת [[1947]], ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]], בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, [[יעקב וכסלר]] ו[[יוסף זריצקי]]. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו".<ref>'''[[דבר השבוע]]''', [[12 בפברואר]] [[1947]].</ref> בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סימלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"<ref>"מעת לעת", '''עתים''', מס' 4, 31.10.1946. </ref>
 
אחת מןמהתערוכות התערוכותשל הללוהאגודה -היתה "תערוכת השמונה" התקיימה בחודש [[דצמבר]] [[1942]] ב"[[בית הבימה]]" ובה הוצגו עבודותיהם של [[אריה ארוך]], [[אהרון גלעדי]], [[צבי מאירוביץ]], [[אברהם נתון]] (נתנזון), [[אביגדור סטימצקי]] ו[[יחזקל שטרייכמן]]. פסל נוסף - [[דב פייגין]] הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת [[1947]], ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]], בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, [[יעקב וכסלר]] ו[[יוסף זריצקי]]. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו".<ref>'''[[דבר השבוע]]''', [[12 בפברואר]] [[1947]].</ref> בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סימלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"<ref>"מעת לעת", '''עתים''', מס' 4, 31.10.1946. </ref>
 
בשנת 1948 כיהן [[יוסף זריצקי]] כיו"ר האגודה. כאשר הגיעה הזמנה להציג תערוכה של אמנים ישראלים במסגרת הביתן ה[[איטליה|איטלקי]] ב[[הביאנלה של ונציה|ביאנלה של ונציה]], הוא החליט לבחור על דעת עצמו, ולא מתוך שיתוף כלל האמנים, את רשימת האמנים המשתתפים, בשל חששו מפני בחירתם של אמנים בינוניים על ידי הכלל. הדבר עורר שערורייה באספה הכללית של האגודה, שהתקיימה בביתו של [[חיים גליקסברג]]. במהלך האספה הוחלט על הרחקתו מן האגודה של זריצקי. בתגובה להאשמות הודיעו כמה אמנים ובהם [[משה קסטל]], שטרייכמן, [[יוחנן סימון]] על פרישה מידית מן האגודה, והם הקימו עם זריצקי את [[אופקים חדשים]].