קתרין מקינון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 49:
בפברואר [[1992]] קיבל בית המשפט העליון של [[קנדה]] את התאוריות של מקינון במידה רבה. זאת בכל הנוגע לשוויון, ולהתנגדות לפורנוגרפיה. בית המשפט ציטט באופן נרחב את המסמך שהיא כתבה במשותף בפסיקה נגד מפיץ הפורנוגרפיה ממניטובה דונאלד באטלר (פסיקת באטלר).
 
פסיקת באטלר הייתה שנויה במחלוקת; לפעמים נטען שמשלוחים של ספרה של דבורקין, שותפתה של מקינון, "פורנוגרפיה" נתפשו על ידי סוכני המכס הקנדים על פי תקנות אלה, כמו גם ספרים של [[מרגרט דיראס]] ודייויד ליביט. הספרים אכן נתפשו על ידי המכס, אולם לא כתוצאה מפסיקת באטלר. לעומת זאת תביעות מוצלחות על פי פסיקת באטלר היו נגד כתב העת ה[[לסביות|לסבי]] ה[[סאדו-מזוכיזם|סאדו-מאזוכיסטי]] Bad Attitude, כמו גם על בעליה של חנות ספרים ללסביות ו[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] שמכרו אותו. הרשויות הקנדיות פשטו גם על גלריה לאומנות, והחרימו ציורים שנויים במחלוקת המתארים ניצול ילד. פעילי חופש דיבורהביטוי וזכויות גאים רבים טענו כי החוק נאכף באופן סלקטיבי ומכוון אל קהילת ה[[להט"ב]].
 
מקינון ייצגה נשים [[בוסניה והרצגובינה|בוסניות]] ו[[קרואטיה|קרואטיות]] שהאשימו [[סרביה|סרבים]] ברצח עם ב-[[1992]]. היא ייצגה את התובעת ס. קאדיק, בתביעה של קאדיק נגד המנהיג הסרבי [[רדובאן קרדז'יץ']] שהוגשה ב[[ניו יורק]]. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והיה הראשון שאישר כי [[אונס]], [[זנות]] כפויה ו[[הריון]] כפוי הם מעשים המהווים [[רצח עם]]. על פי מקינון, הגישות המסורתיות של זכויות אדם טעו בהזניחן את הניצול הייחודי המופנה כנגד נשים (כלומר אלימות מינית), הן בזמן מלחמה והן בעת שלום.