רד הוט צ'ילי פפרז – הבדלי גרסאות

בניסיון להתמודד עם מותו של סלובק ועזיבתו של איירונס, קידיס ופלי גייסו ללהקה את המתופף של להקת [[דד קנדיז]] - [[די. אייץ'. פליגרו]] ואת הגיטריסט [[דווין מקניט]]. שניהם לא הסתדרו עם פלי ועם קידיס, והוחלפו זמן לא רבקצר לאחר מכן. לעומת זאת, לזמן פעילותו הקצר של פליגרו בהרכב הייתה השפעה חזקה עיקרית אחת ללהקה. החברות שלו בלהקה:היא הובילה להגעתו של [[ג'ון פרושיאנטה]], מכר של פליגרו, לאודישנים לגיטריסטים ללהקה. פרושיאנטה היה מעריץ צעיר ונלהב, והיה מעוניין מאוד להתקבל ללהקה. בעקבות האודישן המוצלח ביותר של פרושיאנטה, הלהקה החליטה באופן גורף לצרפו ללהקהאליהם.

הקלטות האלבום הרביעי של הלהקה התעכבו בשל סכסוך שהיה לחבריה עם המפיק מייקל ביינהורן, שהתעקש שלנגינת הגיטרה של פרושיאנטה יינתן צליל חזק ועיקרי, הדומה לצליליו החזקים של סגנון ה[[האביהבי מטאל]]. דרישות אלו גרמו לאי נוחות מצד פרושיאנטה, אשר נגדו את סגנון הנגינה המועדף עליו. דוגמה לנגינה זו אפשר לשמוע בשיר "[[Nobody Weird Like Me]]".

אלבומה הרביעי של הלהקה, "[[Mother's Milk]]" יצא לאור ב[[אוגוסט]] [[1989]]. האלבום היה לאלבומם המצליח ביותר עד אז - הואנתוני נמכרהמכירות בצורההיו טובהטובים, ושירים ממנו הושמעו לעתים תכופות ב[[רדיו]] והופיעו ב-[[MTV]]. מאלבום זה יצאו לראשונה מספר להיטים למקומות הראשונים במצעדי פזמוניםבמצעדים - ה[[בלדה]] שהוקדשה לסלובאק - "[[Knock Me Down]]", גרסת הכיסוי לשירו של [[סטיבי וונדר]] "[[Higher Ground]]", והשיר "[[Taste the Pain]]", שהפך לחלק מהמ[[פסקול]] של הסרט "[[אמרי לי כן]]". האלבום הגיע למקום ה-52 במצעד ה"Hot 200" של מגזין [[בילבורד]], והפך לאבוםלאלבום הזהב הראשון של הלהקה. בעקבות הצלחתו של האלבום, יצאה הלהקה למסע הופעות של כ-9 חודשים ב[[ארצות הברית]] וב[[אירופה]].