בנפיקיום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 6:
עבור מתן שרותים, בעיקר עבור שירותים צבאיים שכבר ניתנו או עבור שירותים שהנותן ציפה לקבל בעתיד. היה נהוג בחברה הטרום-פיאודלית לתת מתנה. מאחר והכלכלה המוניטרית הרומית התנוונה ולא היה כמעט שימוש ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]], לא היה טעם במתן תשורה כספית. לכן נתנו מתנות מוחשיות, לעתים מתנה בעלת ערך נמוך יחסית כמו סוס או כלי נשק ולעתים בעלת ערך גבוה יותר כמו תכשיט יקר ערך ובעיקר חלקת אדמה (נחלה חקלאית). כל עוד היו כיבושים היה אפשר להעניק ללוחמים ובעיקר למפקדים חלקות אדמה מתוך הנחלות שנכבשו. חלקות אלו היו ניתנות לעתים בבעלות מלאה (proprietas) אולם לרוב ניתנו כחזקה ([[פרקריה]]). המקבל קיבל את זכות השימוש בנכס בלבד. הבעלות נשארה, לפחות באופן תאורטי, בידי הנותן והאדמה הייתה אמורה לחזור לבעליה עם מות המקבל או מות הנותן. פרקריה הייתה יכולה להיות אחוזה ([[וילה]] או [[לטיפונדיה]]) אחת, או מספר אחוזות. הפרקריסט (מקבל הפרקריה) קיבל את זכות ההנאה מפירת הקרקע שקיבל. וזאת תמורת דמי חכירה סמליים או ללא דמי חכירה כלל.
האיחוד של הבנפיקיום והווסאליות חל בתקופה הקרולינגית. <ref>פ.ל. גאנסהוף, '''פיאודליזם''', זמורה ביתן, תל אביב, 1985, עמ' 33-35</ref>, כלומר במאה ה-10. איחוד זה הוא התחלת הפיאודליזם. תקופה בה המעמד הצבאי המקצועי תופס את השלבים העליונים במדרג החברתי, נוצרה מערכת בעלות וחזקה על קרקע המותאמת למיקומו של מחזיק הקרקע במדרג החברתי. מסגרת הסמכות הפוליטית של המדינה התפרקה ואנשים בדרגות שונות עשו שימוש בסמכויות שבעבר היו מוקנות למדינה.
==ראו גם==
| |||