אלסנדרו פניצארדי
אלסנדרו פניצארדי (באיטלקית: Alessandro Panizzardi; 1853–1928) היה לוטננט גנרל בצבא המלכותי האיטלקי, אשר פיקד על הקורפוס ה-11, אולם נודע בעיקר בשל התקופה בה שימש כנספח הצבאי האיטלקי בפריז, אשר במהלכה היה מעורב בפרשת דרייפוס.
 | |
| לידה | 1853 |
|---|---|
| פטירה | 1928 (בגיל 75 בערך) |
| מדינה |
ממלכת איטליה  |
| השתייכות |
.svg){kind=small} הצבא המלכותי האיטלקי |
| דרגה | לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
הנספח הצבאי בפריז מפקד הקורפוס ה-11 | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פניצארדי הוצב בשגרירות איטליה בפריז ב-1891, וזמן קצר לאחר הגיעו התפתחה ידידות קרובה בינו לבין הנספח הצבאי הגרמני מקסימיליאן פון שוורצקופן. מכיוון שפניצארדי היה הומוסקסואל ושוורצקופן היה ביסקסואל, הם הפכו עד מהרה לנאהבים והתראו כמעט מדי יום.[1] פניצארדי נהג לחתום על מכתביו לשוורצקופן בשם "אלכסנדרין". שוורצקופן ופניצארדי עסקו, בנוסף לתפקידיהם הרשמיים, גם בריגול עבור ארצם. לעיתים קרובות הם החליפו ביניהם מידע. המודיעין הצרפתי ידע על הקשר ביניהם, וכן על פעולות הריגול שלהם, ועקב אחרי התקשורת ביניהם באמצעות הסוכנת מארי באסטיאן.
ב-26 בספטמבר 1894 הצליחו הצרפתים להשיג את "הבורדרו" - מסמך שנגנב בידי באסטיאן מסל הניירות של שוורצקופן וממנו השתמע כי פועל מרגל בצבא הצרפתי. על סמך חשדות קלושים ביותר, נעצר אלפרד דרייפוס קצין יהודי צעיר שהיה חף מפשע. שורצקופן ופניצארדי הופתעו כליל כשהתפרסמה בעיתונים האשמתו של דרייפוס. שניהם סברו בתחילה שאולי דרייפוס פעל ישירות דרך המטכלי"ם שלהם ולא דרכם, ולפיכך מיהרו ליצור עמם קשר. ב-2 בנובמבר כתב פניצארדי לקומנדו סופרמו ברומא מברק בנוסח: "אם לקפיטן דרייפוס אין כל קשר אתכם רצוי להורות לשגריר לפרסם הכחשה רשמית, כדי למנוע פרשנות העיתונות". עוד באותו היום הגיע מרומא התשובה: "למטכ"ל האיטלקי ולכל השירותים הקשורים אתו לא היה כל קשר, לא במישרין ולא ולא בעקיפין, עם הקפיטן דרייפוס". המברק הראשון נקלט בידי המודיעין הצרפתי, אך לא המברק השני. בתחילה לא ייחסו לו חשיבות, אולם בהמשך עתיד "מברק פניצארדי" להפוך לאחד המסמכים החשובים בפרשה. בשל טענות חלק מהעיתונים כי דרייפוס ריגל עבור איטליה, הוציאה ממשלת איטליה הכחשה רשמית.[2] עם זאת, מכיוון שאיטליה הייתה חברת הברית המשולשת, הציבור הצרפתי לא האמין להצהרה. היו אפילו שמועות כי דרייפוס נגרר לעולם הריגול בידי מרגלת איטלקייה שפיתתה אותו.[3]
בהמשך, כאשר החלו לבנות התיק המשפטי כנגד דרייפוס, נמצא מכתב נוסף אשר נודע בכינוי "המנוול ד". מדובר בפתק ששוורצקופן שלח לפניצארדי ואשר נכתב בו: "מצורפות בזה שתים עשרה מפות הכוונה של העיר ניס שאותו מנוול 'ד' מסר לי בעבורך". האות "ד" עוררה את תשומת לבם של ז'אן סאנדהר ואנשי צוותו, אשר החליטו ש"ד" הכוונה לדרייפוס. לאמיתו של דבר, הפתק נשלח עוד ב-1892 כוונתו היא לפקיד בשם דובואה, אשר מכר לגרמנים תוכניות של ביצורי ערים. סאנדהר ידע על סחר התוכניות הזה, וידע שדרייפוס לא קשור אליו, אולם החליט להתעלם מכך.[4] כמו כן נמצא מכתב נוסף מפניצארדי לשוורצקופן אשר נודע כ"מכתב ד'אביניון" או "מכתב הדן בצווי הגיוס" (מוצג בתבנית בצד שמאל). במכתב זה, הזכיר פניצארדי כי לשוורצקופן ישנו ידיד בצבא הצרפתי.
כאשר הפרשה הסתבכה עוד יותר, החליט קצין המודיעין הצרפתי אובר-ז'וזף אנרי לזייף מכתב מפניצארדי לשוורצקופן אשר בו נאמר: "ידידי היקר, קראתי שאחד הצירים [בבית הנבחרים הצרפתי] עומד להגיש שאילתא בעניין דרייפוס.[5] אם יבקשו ברומא הסברים נוספים אגיד שמעולם לא היו לי שום קשרים עם היהודי הזה. זה מובן. אם ישאלו אותך, אמור כך, כי אסור שיידע איש אי פעם מה אירע לו. - אלכסנדרין." המסמך הפך לנשק העיקרי כנגד דרייפוס, ופרסומו הביך מאוד את שוורצקופן ופניצארדי. שוורצקופן סבר שפניצארדי עבד עם דרייפוס בלי להודיע לו, והקשר ביניהם התנתק. ב-1898 חזר פניצארדי לאיטליה, ורק שנה לאחר מכן נחשף שהמסמך מזויף.
פניצארדי המשיך להתקדם בצבא האיטלקי, ובסופו של דבר הגיע לדרגת לוטננט גנרל ופיקד על הקורפוס ה-11.[6] הוא נפטר ב-1928.
לקריאה נוספת עריכה
- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ברדן, עמ' 78.
- ^ ברדן, עמ' 121.
- ^ קוטיק, עמ' 48.
- ^ ברדן, עמ' 129.
- ^ הכוונה לשאילתא שהגיש הציר אנדרה קאסטלן ב-18 בנובמבר 1895 (הוא הודיע עליה חודשים קודם לכן כך שלאנרי היה די זמן להכין את המסמך).
- ^ מאמר באיטלקית