יין שי
יִין שִׂי (סינית מסורתית: 尹喜 פין-יין: yǐn xǐ), הקרוי גם "יִי מהמעבר" (גְווָאן יִי[1]) ו"אדון המעבר" (גונְג דוּ[2]), שימש מפקד מעבר ההרים הָאנְגוּ[3] בתקופתו של המלך גָ'או מג'וֹאוּ, בתחילת המאה ה-10 לפנה"ס.
על פי ספרי ההיסטוריה העתיקים, יִין שִׂי היה מי שקיבל לידיו מלאו דזה את הספר הנודע "דאו דה ג'ינג":
לאו דזה התקין את "הדרך והסגולה", תלמודו קם על הנסתר ועל שאין לו שם. הוא חי זמן רב בג'וֹאוּ, אך משראה בהדרדרותה של ג'וֹאוּ, עזב לבסוף. כשהגיע למעבר ההרים, אמר שומר המעבר יִין שִׂי: "החכם מבקש את הנסתר! אזור כוח ועשה לי ספר." וכך כתב לאו דזה שני כתבים, תיאר את מחשבת הדרך והסגולה בכחמשת אלפים מילים והלך לו, ואיש לא ידע לאן
— "רשומות ההיסטוריון", ביוגרפיות חלק 3, "הביוגרפיות של לאו דזה והָאן פֵיי", מגילה 63, תרגום ישיר.
בספרות הדאואיסטית הורחב כבר הדיבור על יִין שִׂי, מעצם היותו מראשוני הדאואיסטים:
בתקופת המלך קָאנְג מג'וֹאוּ שימש יִין שִׂי בתפקיד שר, ולאחר מכן חשב להשיג את הדאו בעזרת בחינת הלכי השמיים והארץ ובעזרת מדיטציה והתבודדות. יום אחד הביט למזרח וראה אות בר מזל: עננים סגולים עולים ובאים אל המערב, אז ידע כי איש קדוש עומד לחצות את המעבר, וביקש לשמש מפקד מעבר ההרים הָאנְגוּ. כשפגש בלאו דזה, חלק לו כבוד של מורה, וביקש למצוא את הדאו, לפיכך כתב לאו דזה את "הדרך" ו"הסגולה" בחמשת אלפים סימנים ומסר אותם ליִין שִׂי. שִׂי שמח בהם וקרא בהם ללא לאות, והצליח בחיפושיו את הדאו.
בספר "הגדות על בני אלמוות מופתיים"[5] מציין לְיוֹ שְׂיָאנְג[6] בפרק על יִין שִׂי כי גם הוא השאיר כתבים: "נהנה לכתוב ספרים, סך כולם תשעה דפים, וייקרא שמם 'גְווָאן לִינְג דְזְה'[7]". בחלק "תיעוד הספרות" בספר האן מוזכר הספר בשם "גְווָאן יִין דְזְה"[8] בתשעה דפים ומיוחס ליִין שִׂי מתקופת ג'ואו. ספר זה כבר אבד, והגרסה הקיימת בימינו, אשר קיבלה מאוחר יותר את השם "קלאסיקת האמת של ראשית הספרות"[9], מקורה בתקופת שושלת סונג הדרומית. גם בג'ואנג דזה מצוינים "גואן ין ולאו דאן"[10], הם יִין שִׂי ולאו דזה, בנשימה אחת כמי שהבינו את הדרך.
בדאואיזם מכונה יִין שִׂי "איש האמת של ראשית הספרות". מבין אסכולות הדאו, אסכולת ראשית הספרות ואסכולת שומרי המגדל רואים ביִין שִׂי את אבי האסכולה שלהם.