ספרייה 2.0אנגלית: Library 2.0) מיישמת בשרותי הספרייה ובאוספיה טכנולוגיות מבוססות-רשת אינטראקטיביות ושיתופיות[1].

ספרייה 2.0 כוללת את המרכיבים הבאים:

  • היא ממוקדת צרכן – מאפשרת לצרכן לייצר מידע, למשל באמצעות תיוג שמתווסף לקטלוג הספרייה
  • יש בה אוספים אודיו-ויזואליים
  • היא חברתית – מאפשרת תקשורת בין הקוראים, באמצעות כתיבה בוויקי ושליחת מסרונים
  • והיא גם חדשנית מבחינה קהילתית - משתנה בהתאם לצרכים החברתיים של הקהילה ומאפשרת לחבריה להיות שותפים ביצירת המידע ושימושו.

תפקיד הספרן בספרייה 2.0 הוא לאפשר לייצר תכנים ולא בהכרח לייצרם בעצמו.

המונח בבסיסו התהווה משילוב של Web 2.0 ו-Business 2.0 והפך לשירות יעיל במידה רבה הודות לקטלוג הציבורי המקוון (OPAC - Online Public Access Catalog). בעזרת הטכנולוגיות של ווב 2.0 תינתן גישה נוחה לאוספים של הספריות, בנוסף היא תעניק אפשרויות רחבות לקהל המשתמש באוספים כגון: בלוגים, אתרי ויקי, תיוג, רשתות שיווקיות, מסרים מיידיים, הזנות RSS ועירוב טכנולוגיות.

מקור המונח ומשמעותו עריכה

את המונח Library 2.0 טבע Michael Cassey בבלוג שלו בספטמבר 2005. ישנן הרבה הגדרות למשמעות המושג Library 2.0. אחת ההגדרות המקובלות היא של Jack Maness הטוען ש Library 2.0 היא יישום טכנולוגיות Web אינטראקטיביות, שיתופיות ומולטי מדיה (הכוונה ל-Web 2.0), בשירותי הספרייה המקוונים.

הספרייה מנסה תמיד לשפר את שרותיה. בעזרת Web 2.0 נפתח עולם חדש של אפשרויות בה המשתמש יכול ליצור מקורות מידע משלו ולשתף אותם עם משתמשים אחרים. בדומה ל web 2.0 הוא מבטא שינוי תפיסתי וטכנולוגי הפעם במסגרת ספרייתית. Library 2.0 מיישם את כלי ה-Web 2.0 כגון social bookmarking, RSS, wikis, blogs וכדומה בתוך הספרייה ומרכז המידע. המונח ספג ביקורות שליליות וחיוביות. היו שטענו שהשימוש בכלים חדשים לא מצדיק את השימוש במונח המבטא שדרוג לגרסה חדשה של ספרייה. זהו פשוט התקדמות מקצועית טבעית. אחרים טוענים שכלי web 2.0 הם רק האמצעים. המטרה היא לשנות בצורה קיצונית את אופי השירות אותה הספרייה מעניקה ללקוחותיה ואת יעילות עבודת הצוות.

יישום הטכנולוגיה עריכה

יישום הטכנולוגיה מדגיש ארבעה כללי יסוד הכרחיים ביניהם: העמדת המשתמש במרכז, נוכחותם של המשתמשים ברשת, התחדשות בפן הקהילתי ונוסף לכך מושם דגש מסוים על מולטי-מדיה אשר מעשירה את חוויית ההתנסות.

כאשר כל התנאים נשמרים ניתן להעביר את השרות בצורה השימושית, הנוחה והאטרקטיבית במיוחד לקהל היעד של הספרייה כלומר, הטכנולוגיה החדישה תחולל תפיסה מודרנית לפיה:

  • שירותי היעץ יינתנו בצ'ט יעץ ולא בדוא"ל
  • התרגולים לא יהיו עוד בכתב בלבד אלא יעברו למימד המדיה במאגרי מידע אינטראקטיביים
  • בלוגים, אתרי ויקי והזנות RSS יהיו המושגים השולטים במקום רשימות דיוור ומתחזקי אתרים מוסמכים
  • תיוג יהיה המעבר מהמיון המקובל למיון זריז ואפקטיבי יותר
  • הקץ לסינון ופיקוח בקטלוגים, משמע כי המשתמש יוכל למצוא בקטלוג גם בלוגים ואתרי ויקי בנוסף לפריטים מודפסים ואלקטרוניים בלבד.

Library 2.0 היא תופעה נפוצה מאוד בספריות בארצות הברית ובאירופה. הסיבה להצלחתה נובעת מכך שרוב משתמשי הספרייה, הם בני דור ה-Y דהיינו הם גדלו לתוך עולם האינטרנט. מחקרים מראים שצעירים אלו לא רק שחיים בטבעיות בסביבה ובית, אלא הם אימצו בצורה מקיפה את יישומי הWeb 2.0. הם רגילים לקרוא ולכתוב בלוגים, להיות פעילים ברשתות חברתיות, להשתמש עם שירותי מסרים מיידיים (IM), לסייר בעולמות וירטואליים (Second Life) וכדומה. ספרייה שמשתמשת בכלים אלו, עונה לצפיות של לקוחותיה הצעירים.

Library 2.0 דורש שינויים בדפוסי ההתנהגות וצורת העבודה של הספרן. Michael Cassey מציין מספר פעמים בספרו את החשיבות של "Constant Change" בכל הקשור לספרייה הדיגיטלית. לפי Cassey כדי ליישם את Web 2.0 בספרייה, הצוות וההנהלה צריכים להיות מוכנים לשינויים רחבים בצורת העבודה. הוא טוען שעד היום ספריות חשבו שהן יכולות לעמוד בקצב של השינויים הטכנולוגיים ודרישות הדור הצעיר של משתמשי הספרייה, אבל לעולם לא השיגה הספרייה יעד זה. בעזרת Web 2.0 יש לנו לראשונה סיכוי ממשי להתמודד עם השינויים הללו. Stephen Abram מביא רשימת קריטריונים עבור ה Librarian 2.0 (בסוף המאמר).

בין היתר על הספרן לאמץ שיטות עבודה חדשות, לחתור ליצירת קשרים עם הלקוחות, להכיר היטב את הטכנולוגיות החדשות, לא להתבייש מצורת עבודה לכאורה פחות מקצועיות (Folksonomy לעומת Taxonomy) ולהבין את תאוריות חכמת ההמונים (The Wisdom of Crowds) והזנב הארוך (The Long Tail).

ביקורת עריכה

מחקרים מראים[2] שהניסיון של ספריות שמיהרו לאמץ רעיונות של ווב 2.0 לא עלה יפה; משתמשי הספרייה לא ממהרים לצרף את הספרייה לרשת החברתית שלהם והם ממעטים להגיב על הציוצים והסטאטוסים של הספרייה. ספריות שמאפשרות לקוראיהן לתייג ערכים בקטלוגים שלהן מוצאות שאיכות התיוג לא מצדיקה את ההשקעה הכספית. הבלוגים של הספריות מקבלים מעט תגובות.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה