מחראב

עיצוב במסגד המסמן את כיוון הכעבה
(הופנה מהדף מיחרב)
ערכי אסלאם
אסלאם
Allah3.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסייםכל הערכים
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות)
אלצלאהתפילה) • אלזכאהצדקה)
צוםאלחאג'עלייה לרגל)
פלגים עיקריים
אסלאם סוניאסלאם שיעי
אישים מרכזיים
מוחמדח'ליף ושושלות הח'ליפים
נביאי האסלאםאימאם שיעי
מהדיבני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות
מכהאל-מדינהאל-קודסנג'ףכרבלאכופהכאט'מיהמשהדסאמרא
חגים
הג'רהלוח השנה המוסלמיעיד אל-פיטרעיד אל-אדחאעשוראאארבעיןלילת אל-קאדר
מבנים
מסגדמינרטמחראבהכעבהאדריכלות איסלאמית
תפקידים דתיים
אייתולהמרג'עאימאםמולאקאדימופתימואזין
טקסטים וחוקים
קוראןחדית'תפסירסונה
פיקהפתווהשריעה
אסכולות השריעה
חנפיתחנבליתג'עפריתמאלכיתשאפעית
אסכולות הכלאם
אשעריהג'בריהמאתורידימורג'יאהמֻעתזילה
פלגים שיעים
את'נא עשריהאיסמאעיליהזיידים
פלגי הח'וארג'
צאפרייםאזארקהאיבאדיה
תנועות
סופיותוהאביהסלפיה
אסלאמיזםאסלאם ליברלי
פלגים אחרים
אומת האסלאםחמשת האחוזיםהמסוריםאחמדיםזקריעלווים*

* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות
באביזםבהאאיםיזידיםסיקיזם

מִחראבערבית: محراب; רבים: محاريب תעתיק מדויק: מִחראב, רבים: מחאריב) הוא גומחה בקיר מסגד המצביעה על הקיבלה - כיוון הכעבה אליו צריכים מוסלמים לפנות בעת התפילה. המחראב יוצר את הרושם של דלת או מעבר למכה, או את המעבר (שער) בין העולם הזה לעולם השמיימי. המחראב בדרך כלל מקושט וגודלו אינו קבוע.

מחראבים הופיעו לראשונה בעת שלטון הח'ליפה מבית אומיה וליד הראשון (705715)[1], כפי שניתן לראות במסגד הגדול של דמשק, במסגד אלאקצא, בח׳רבת אלמפג׳ר ובמסגד הנביא במדינה. הקיר בו מצוי המחראב נקרא "קיר הקיבלה". המחראבים הראשונים לא אופיינו בצורת גומחה, אלא היוו כינוי כללי למוקד קיר הקיבלה. רק בהמשך התפתח המחראב מוג׳אוואף (مجوف בערבית, ״הגומחה החלולה״ מילולית).

אטימולוגיה של המונחעריכה

האטימולוגיה של המונח לוטה בערפל. מקור המלה יכול להיות حرب, "ללחום" או "להוביל למלחמה". כשם עצם ייתכן שמקור המילה ב"מלחמה", حرب או במילה حربة , "רומח", ״חנית״. ה-م (המ׳) בתחילת המילה מייצגת תחילית של מקום. محراب מוגדר כשדה קרב, במובן של "ג'יהאד א-נפס" (כלומר, הקרב נגד נשמתך שלך).

יש טענה הגורסת כי מוחמד הציב את חניתו במרכז קיר הקיבלה כדי לרכז את התפילה, דבר שרומז עליו מטבע אומיי בו מוצג מחראב עם חנית לפניו. לפי סברה אחרת, הגומחה נקראת "מחראב" משום שכל מי שנכנס למסגד היה מניח את חרבו במקום זה וכך לא יכלו לבוא לידי שפיכות דמים. המסגד הוא "חרם", מקום האסור בשפיכות דמים. על כן, אם היה קם אדם לחרבו היו הנוכחים יכולים למנוע בעדו מלהגיע לחרב כיוון שכולם מתפללים לכיוון זה ויכולים לזהות מי שיתקרב לכלי הנשק בזמן התפילה.

מקור אחר למילה הוא מהמילה ״מקראב״, שפירושה מקדש, או ״מיקארבה״ כינוייה של מכה.

מקור צורת המחראבעריכה

צורת הגומחה עשויה להגיע מהמקום בו יושב השליט, כך שהופעתו במסגד לא קשורה לרעיון דתי אלא דווקא לרשות החילונית-פוליטית (ומכאן הקשר לחניתו של מוחמד, ששימש כראש הקהילה המוסלמית). סברה אחרת משייכת את מקור המחראב לאפסיס של כנסיות, גומחות של ארונות קודש בבתי כנסת ואף נישות פסלים במקדשים פגאניים.


ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מחראב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.