מייבל היל
מייבל היל (באנגלית: Mabel Hill; 3 במרץ 1872 – 18 בנובמבר 1956) הייתה אמנית ניו זילנדית הידועה בנופים, דיוקנאות וטבע דומם פרחוני. היא לימדה בבית הספר לעיצוב ולינגטון.[1]
 | |
| לידה |
3 במרץ 1872 אוקלנד, ניו זילנד  |
|---|---|
| פטירה |
18 בנובמבר 1956 (בגיל 84) East Grinstead, הממלכה המאוחדת |
| בן או בת זוג |
John McIndoe |
| צאצאים |
Archibald McIndoe |
  | |
ביוגרפיה עריכה
היא נולדה בקוקס קריק, אוקלנד, ניו זילנד, ביתם הצעירה של צ'ארלס היל, כובען, ואשתו, אלייזה אן הולברט.[2] שמונת אחיה כללו את המלחין אלפרד היל. ב-1875 עברה המשפחה לולינגטון.
היל למדה בבית ספר יסודי אך לא בבית ספר תיכון; במקום זאת, היא הלכה ישירות לבית הספר לעיצוב בולינגטון כדי ללמוד אמנות ב-1886. במהלך לימודיה בבית הספר לעיצוב בולינגטון, היא הכירה והושפעה מאוד מהאמן הסקוטי ג'יימס מ. נירן, שהכיר לה תנועות אמנות אירופיות, במיוחד האימפרסיוניזם. לאחר מכן היא הפכה למורה בבית הספר, ונשארה שם עד 1897.[2]
,_Dr_J_Logan_Campbell.jpg)
ב-1898 היא נישאה לג'ון מקינדו, מדפיס, איתו נולדו לה ארבעה ילדים. בנה ג'ון מקינדו היה גם אמן ולאחר מכן ניהל את בית הדפוס המשפחתי. בנה ארצ'יבלד מקינדו היה מנתח פלסטי.
לאחר נישואיהם, עברו היל ובעלה לדנידין, שם בנו בית עם סטודיו להיל. ג'ון נפטר ב-1916, והיל ניהלה אז את עסקי הדפוס עד שבנה השתלט עליו.
לאחר שילדיה עזבו את הבית, היא נסעה רבות, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, וביקרה בארצות הברית (שם התגורר בנה ארצ'יבלד זמן מה), בטהיטי ובאירופה. בתום המלחמה, היא עזבה את ניו זילנד כדי להתיישב באופן קבוע באנגליה כדי להיות ליד ארצ'יבלד.
היא נפטרה באיסט גרינסטד, ווסט סאסקס.
קריירת אמנותית עריכה
היל הייתה ציירה פורטרטים, טבע דומם ונופים. הסגנון שלה הושפע מהאימפרסיוניזם, והפלטה שלה נטתה לצבעים עמומים. היא סיפקה את האיורים לספרה של ברברה דאגלס "תמונות בגן ניו זילנד" (1921). היא הציגה בעיקר בניו זילנד, בדנידין, קרייסטצ'רץ' ולינגטון.
ראייתה הכושלת אילצה אותה לוותר על הציור בתחילת שנות ה-50.[2]
היא הצטרפה לאגודת האמנות של אוטגו, והציגה עבודות תחת שם הולדתה בזמן שכיהנה במועצת החברה תחת שמה מהנישואים.
היל גם לימדה אמנות. היו לה תלמידים פרטיים, והיא לימדה בארצ'רפילד קולג', בית ספר פרטי לבנות (1922–1925), ובסטודיו עם אלפרד הנרי אוקיף בתחילת שנות ה-20.
מ־400 היצירות הידועות של היל, רובן נשארות באוספים פרטיים.[3]
רטרוספקטיבה לזכרה נערכה על ידי הגלריה הציבורית לאמנות דנידין ב-1969.
