מיכאיל בונץ'-ברוייביץ'

מיכאיל דמיטרייביץ' בונץ'-ברוייביץ' (ברוסית: Михаи́л Дми́триевич Бонч-Бруе́вич; 24 בפברואר 1870 – 3 באוגוסט 1956) היה לוטננט גנרל ממוצא ליטאי בצבא האימפריה הרוסית אשר פיקד על החזית הצפונית במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן הצטרף לצבא האדום.

מיכאיל דמיטרייביץ' בונץ'-ברוייביץ'
Михаи́л Дми́триевич Бонч-Бруе́вич

מיכאיל בונץ'-ברוייביץ'
לידה	24 בפברואר 1870 מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	3 באוגוסט 1956 (בגיל 86) מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות וגנקובו
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
השכלה	Alekseev military school Konstantinovsky Surveying Institute
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות	1892–1919 (כ־27 שנים)
דרגה	גנרל-מיור גנרל לייטננט
תפקידים בשירות
מפקד החזית הצפונית ראש מטה השדה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית
עיטורים
מסדר סנטה אנה, דרגה 2 (1910) עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 (1914) חרב הזהב של גבורה (1914) מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 (1915) עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה (1916) מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 (1900) מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 (1906) עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 (1913) אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 (1903) מסדר סטניסלב הקדוש

ביוגרפיה

תחילת דרכו

בונץ'-בורייביץ' נולד במוסקבה ב-30 באוגוסט 1868, למשפחה שהשתייכה בעבר לאצולת הדוכסות הגדולה של ליטא. אביו היה מודד אדמות במקצועו, ולפיכך למד מיכאיל במכון קונסטנטינובסקי למדידות במוסקבה. לאחר מכן למד באקדמיית המטה הכללי וב-1892 הוצב ברגימנט הגרנדירים ה-12 של אסטרחאן. בהמשך אותה שנה הוא הועבר לרגימנט המשמר הליטאי שהוצב בוורשה. ב-1898 הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית ניקולייב והחל לפרסם מאמרים בעיתונות הצבאית. בהמשך הוא גם פרסם ספר הדרכה בטקטיקה ביחד עם הגנרל מיכאיל דרגומירוב. ב-6 בדצמבר 1907 הוא הועלה לדרגת פולקובניק ובאוקטובר 1908 מונה למפקד מבצר ליבאו. במרץ 1914 הוא מונה למפקד הרגימנט ה-176 בצ'רניגוב.

מלחמת העולם הראשונה ואחריתו

ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 היה הרגימנט של בונץ'-ברוייביץ' חלק מהארמייה השלישית ולחם עמה בקרב גליציה. ב-10 בספטמבר של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור. הוא הוצב במטה החזית הצפון-מערבית ובמסגרת תפקידו יזם פינוי של החיילים היהודים מקו החזית באשמת ריגול. בהמשך הועבר להחזית הצפונית. במקביל, במרץ 1916 הוא מונה למפקד חיל המצב בפסקוב. ב-29 באוגוסט 1917 הוא מונה למפקד החזית הצפונית עד 9 בספטמבר של אותה שנה.

לאחר מהפכת אוקטובר הפך בונץ'-ברוייביץ' לאחד הגנרלים הראשונים שנשבעו אמונים למשטר החדש. אחיו הצעיר ולדימיר היה פעיל בולשביקי בולט. במרץ 1918 מונה למנהל המועצה הצבאית העליונה, ולראש מטה השדה של המועצה הצבאית המהפכנית, ומילא תפקיד מרכזי בתחילת מלחמת האזרחים הרוסית בארגון הצבא האדום והגנת המדינה הסובייטית. חבריו לשעבר ששרתו כעת בצבא הלבן הכריזו עליו כעל מבוקש ובאחת הפעמים אף ערכו פשיטה על רכבת שהם חשדו שהוא נמצא בה. ב-1919 הוא פרש מהצבא והחל למלא תפקידים אזרחיים עבור הסובייט העליון. הוא נעצר ב-1923, אך שוחרר לאחר שראש האו.ג.פ.או. פליקס דזרז'ינסקי התערב למענו. ב-1925 הוא הקים וארגן את לשכת הצילום האווירי. הוא נעצר שוב בפברואר 1931, יחד עם קצינים לשעבר מהצבא הקיסרי אשר נחשדו כי קשרו קשר נגד המשטר הסובייטי, אך הוא שוחרר ללא שהוגש כנגדו כתב אישום. הוא שרד את הטיהורים הגדולים, והועלה לדרגת קומדיב (מפקד דיוויזיה) ב-1937. ב-1944 הוא הועלה שוב לדרגת גנרל לייטננט. הוא נפטר במוסקבה ב-3 באוגוסט 1956.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל בונץ'-ברוייביץ' בוויקישיתוף

• מיכאיל בונץ'-ברוייביץ' (ברוסית)