מיכאיל הראשון, צאר רוסיה
מיכאיל הראשון פיודורוביץ' רוֹמָנוב (ברוסית: Михаил I Федорович Романов; 22 ביולי 1596 - 13 ביולי 1645) היה הצאר הראשון ממשפחת רומנוב. נבחר לכהונה על ידי זמסקי סובור בשנת 1613 ועם תחילת כהונתו הסתיימה תקופת הצרות. בעת שלטונו התקיימה ההתרחבות הרוסית הגדולה ביותר לעבר אדמת סיביר.
 | |||||||
| לידה |
22 ביולי 1596 מוסקבה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1645 (בגיל 48) מוסקבה | ||||||
| מדינה | רוסיה הצארית | ||||||
| מקום קבורה | קתדרלת המלאך מיכאל | ||||||
| בת זוג |
מריה דולגורוקובה יבדוקיה סטרשנייבה | ||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
  | ||||||
  | |||||||
תחילת הקריירה
עריכהבתקופת בוריס גודונוב הואשמה משפחת רומנוב ברצון לגרום נזק לכל משפחת הצאר. באוקטובר 1600 נעצרו האחים רומנוב. בניה של ניקיטה רומנוב הוכרחו להתנזר לנצרות האורתודוקסית והוגלו מזרחה לאזורי ההתפשטת אל מעבר להרי האורל, שם מתו רובם. בשנת 1605 דמיטרי הכוזב הראשון החליט להחזיר את בני המשפחה שנותרו בחיים למוסקבה. כתוצאה מכך חזרו מסיביר פיודור רומנוב ואשתו קסניה שסטובה (הוריו של מיכאיל הראשון) וקרובי משפחה נוספים. מיכאיל ואמו התגוררו תחילה באחוזה משפחתית ליד קוסטרומה, ולאחר מכך הסתתרו מפני כוחותיהם של הפולנים והליטאים במנזר ליד קוסטרומה. אב המשפחה, פיודור רומנוב, התנגד לווסילי שויסקי בעת המשך תקופת הצרות, ולכן קיבל מדמיטרי הכוזב השני את התואר "ראש הכנסייה הרוסית", למעשה בכך כבר החל שבר בין הכנסייה הרוסית האורתודוקסית והממשל. בשנת 1610 השתתף בסילוק וסילי שויסקי מהשלטון והיה חבר הדומה הבויארית שקיבלה את השליטה במדינה. הוא לא התנגד לבחירת הנסיך הפולני ולדיסלאב לצאר רוסיה, אך דרש שהוא ימיר את דתו לנצרות אורתודוקסית. בשנת 1611 הוא נעצר על ידי הפולנים והועבר לאיחוד הפולני ליטאי.
כהונה כצאר
עריכהעם שחרור מוסקבה משליטה פולנית על ידי הגנרל הנסיך דמיטרי פוז'ארסקי, הוחלט על גבי אספת הזמסקי סובור לבחירת הצאר החדש. בפברואר 1613 נבחר מיכאיל רומנוב להיות לצאר החדש. ב-13 במרץ 1613 הגיעו שליחי זמסקי סובור לקוסטרומה והודיעו למיכאיל, שהיה אז בן 16, על בחירתו לכהונה הרמה. אמו התנגדה, וכתוצאה מכך רק כעבור שבוע הוא יצא למוסקבה בכוונה להתחיל בכהונה. בדרך הוא עצר במספר ערים חשובות. ב-11 ביולי 1613 נערך טקס בקרמלין והצאר החדש קיבל את התפקיד.
לאור גילו הצעיר והיעדר ניסיון, עד לשנת 1619 הייתה השליטה המעשית בידי אמו, קסניה שסטובה. בשנת 1619 שוחרר אביו מהשבי הפולני, והשליטה המעשית במדינה הועברה לידיו, בעוד הוא בן 22. הוא קיבל את תפקיד ראש הכנסייה הרוסית ואיחד את הקרעים שהחלו בין הממשל והכנסייה (עד מעשיות השלטון של בנו אלכסיי הראשון). כל מסמכי המדינה נחתמו על ידי מיכאיל ואביו. אביו האריך ימים ולמעשה נפטר בשנת 1633 (גיל 80) ורק אז מיכאיל שלט מבחינה שלמה כצאר יחיד.
סיכום הכהונה
עריכה- חתימת חוזה שלום עם שוודיה בשנת 1617. במסגרת החוזה שוודיה החזירה שטחים משמעותיים, אך לרוסיה הצארית לא היה מוצא לים הבלטי. אלה היו גבולות המדינה עד לתחילת מלחמת הצפון הגדולה.
- בשנת 1618 נחתם חוזה הפסקת לחימה ומעשית הסתיימה מלחמת רוסיה-פולין (1605 - 1618). בשנת 1634 נחתם חוזה שלום עם פולין. חלק מהשטחים הועברו לשליטה של האיחוד הפולני-ליטאי (כולל סמולנסק) אך מלך פולין ויתר רשמית על הניסיונות להיות צאר רוסי.
- החזר שליטה מרכזית על כל חלקי המדינה.
- שיקום הכלכלה והמסחר לאחר תקופת הצרות
- רה-ארגון הצבא.
- הקמת תעשיית נשק בטולה
- הקמת מושבה גרמנית במוסקבה. בתקופת פטר הגדול לתושבי המושבה יהיה תפקיד מרכזי ברפורמות של הצאר.
- התרחבות רוסית אדירה לתוך סיביר אותו מיכאיל כינה להיות "יער אינסופי" ולמעשה קרא לספח את כלל היער (בלי לדעת מה באמת הוא גודלו) לשטחה של רוסיה ובכלל שטח המדינה הוכפל. בתוך עשור השנים האחרונות לשלטונו של מיכאיל החלה ההתיישבות הקוזאקית המאסיבית בסיביר.
חיי המשפחה
עריכהמיכאיל הראשון היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה נפטרה בינואר 1626 כ-5 חודשים לאחר החתונה.
בפברואר 1626 הוא התחתן פעם שנייה. מאשתו השנייה היו לו 10 ילדים וביניהם בנו ויורשו הצאר אלכסיי הראשון הצאר לעתיד.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קורות חיים
- מיכאיל הראשון, צאר רוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיכאיל הראשון, צאר רוסיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)