מיקי מעוז הוא מגזין הקומיקס הראשון בארץ ישראל[1], שיצא בשנת 1947 בתל אביב. המגזין היה דו שבועי והכיל מספר עלילות קומיקס שנכתבו ואוירו על ידי יעקב מיבר ועמנואל יפה בהתאמה, אודות דמויות של חברת וולט דיסני, בהם מיקי מאוס ששמו תורגם ל"מיקי מעוז", ועל שמו נקרא העיתון. העיתון פרסם סיפורים לילדים בהם מככבות דמויות מבית דיסני, מה שהיה הפרה חמורה של דיני זכויות יוצרים. העיתון היה קיים בשנים 1947–1948 ונסגר לאחר שיצאו 9 גליונות.

מיקי מעוז
סוג מגזין קומיקס
תדירות דו-שבועי
סוגה קומיקס
פורמט צבע
מו"ל יהושע טן-פי
מייסד יעקב מיבר
עמנואל יפה
תאריכי הופעה 1947
שפה עברית
מערכת תל אביב
תפוצה 500–1,000
מדינה ארץ ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

העיתון הוקם על ידי יעקב מיבר, סופר ומשורר שהיה נוהג לכתוב סיפורים קצרים לילדים, ועמנואל יפה, מאייר, מלחין וסופר ילדים, בשנת 1947[2]. השניים כתבו כמה מעשיות אודות דמויות של חברת וולט דיסני בהם מיקי מאוס, דונלד דאק ופינוקיו[3]. פרסום אותן עלילות היה לא חוקי לחלוטין, שכן השימוש בדמויות ללא אישור של חברת וולט דיסני הוא הפרה חמורה של דיני זכויות יוצרים וכיום היה יכול להגיע למשפט. כדי להימנע מהדבר, הצייר עמנואל יפה הקפיד שלא לצייר את מיקי מעוז כמו העכבר המדויק, אלא כהעתק מדויק של דמות עכבר דומה להפליא של חברה מתחרה, ובכך למנוע תביעה מצד וולט דיסני, אלא מצד החברה המתחרה שהייתה פחות חזקה[4]. כך או כך בארץ ישראל של שנת 1947 החוק והסדר המשפטי היו בחיתוליהם, וספק אם מישהו בחברת וולט דיסני אפילו ידע על קיומו של העיתון.

העלילות שפורסמו במגזין אמנם עסקו בדמויות לועזיות, אך שמותיהם תורגמו לעברית ומכאן שם העיתון "מיקי מעוז" - מיקי מאוס. כמו כן גם דונלד דאק תורגם לשם דני אוזני[3]. העיתון היה לעיתון לילדים הראשון בארץ ישראל שיצא בצבע, ואכן כל העיתון היה מודפס בצבע[2]. בין המוציאים לאור של העיתון נמנה יהושע טן-פי, שהיה לזמן קצר המו"ל ולאחר מכן חזר לעיתון הארץ.

העיתון יצא באופן דו-שבועי בתל אביב, עם מספר מצומצם של עותקים, מסוף שנת 1947 ועד תחילת 1948. לאחר קצת יותר מחודש מיציאת הגיליון הראשון קרס כלכלית העיתון (בעיקר בגלל מחיר הצבע) והוא נשכח.

כיום קיימים בין 500 ל-1,000 גיליונות בארץ, שחלקם מוצעים למכירה באינטרנט כפרטי אספנות לחובבי קומיקס ארץ ישראלי. מחיר חוברת כיום יכול להגיע עד ל-300 דולר אמריקני[3]. בשנת 2018 נמכרה במכירה פומבית אינטרנטית החוברת השנייה של העיתון תמורת 134 דולר אמריקני[3].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה