פתיחת התפריט הראשי

מכתב לבן ערובה

ספר מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי

מכתב לבן ערובהצרפתית: Lettre à un otage) היא מסה שפרסם אנטואן דה סנט-אכזופרי בשנת 1943 במהלך מלחמת העולם השנייה. "מכתב לבן ערובה" הוא מכתב פתוח ללאון ורת, חברו של סנט-אקזופרי, ודרכו לעם הצרפתי, שאנשיו היו לבני ערובה תחת הכיבוש הגרמני. הספר פורסם כאשר סנט-אקזופרי גלה בניו-יורק,[1] לאחר שהקשר שלו עם לאון ורת נותק. "מכתב לבן ערובה" מציב את ערכי החברות והאחריות של אדם לזולתו כערכים המרכזיים של העולם החופשי, למענם ראוי וחובה להילחם.

רקעעריכה

רקע ביוגרפיעריכה

אנטואן דה סנט-אקזופרי נולד ביוני 1900 בליון שבדרום-מערב צרפת.[2] הוא היה מחלוצי הטיסה בקו הדואר בין אירופה וצפון-אפריקה.[3] סנט-אקזופרי חווה מספר תאונות טיסה, בהן התרסקות מטוסו במִדבר, המתוארת בספר אדמת אנוש.[4] לאון ורת, שאליו נכתב "מכתב לבן ערובה", היה מבקר ספרות ואמנות שנודע בדעותיו העצמאיות, ופרסם ספרים אחדים ורשימות ביקורת. ורת נולד בשנת 1878 בחבל לורן שבצפון-מזרח צרפת למשפחה יהודית מתבוללת.[5] סנט-אקזופרי וורת נפגשו לראשונה בשנת 1931 בפאריס. ורת תיאר ביומנו את סנט-אקזופרי כמי ש"הגיש לו כשי נעורים אחרים". סנט-אקזופרי מצדו תיאר את ורת כאהוב בחבריו, וכמצפן מוסרי בשבילו. בזמן מלחמת העולם השנייה נפרדו דרכיהם: סנט-אקזופרי התגייס לחיל האוויר הצרפתי ונמלט עם הטייסת שלו עם כניעת צרפת. ורת ומשפחתו ברחו דרומה, ל"אזור החופשי", ושהו בבית הקיט שלהם בגבול צרפת-שווייץ. קשר המכתבים בין השניים ניתק כאשר ורת נאלץ לרדת למחתרת, אך גם אז המשיכו השניים לכתוב זה לזה: ורת ביומנו וסנט-אקזופרי ב"מכתב לבן ערובה". מחשש להסגרת ורת, שמו אינו מצוין במפורש בספר. בנוסף, ניכרת חברותם בבחירתו של סנט-אקזופרי להקדיש את ספרו הנסיך הקטן לוורת. רמז נוסף לחברותם בעיני סנט-אקזופרי ניתן לראות בדמותו של השועל בספר. ביולי 1944 נעלם סנט-אקזופרי במהלך אחת מטיסותיו המבצעיות, ושני החברים לא זכו להיפגש עוד. ורת שמע על מות חברו באקראי, בזמן שהאזין לרדיו. ורת השתתף בפרסום ספרו האחרון של סנט-אקזופרי, המצודה, מתוך עזבונו. הוא נפטר בביתו בשיבה טובה בשנת 1955.[5]

רקע היסטוריעריכה

בשנת 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, נכבשה צרפת בידי הנאצים וחולקה לשניים. החלק הצפוני היה תחת הכיבוש הנאצי, והחלק הדרומי נשלט בידי שלטון וישי, שלטון צרפתי ששיתף פעולה עם הנאצים, ונקרא "האזור החופשי". בעקבות הכיבוש הנאצי, נמלטו מיליוני אזרחים צרפתים לאזור החופשי בדרום כדי לבנות את חייהם מחדש, ובהם יהודים רבים.[6] הכיבוש הנאצי הרע את מצבם של יהודי צרפת, שהפכו כפופים למערכת החקיקה האנטישמית הגרמנית.[7] היהודים שברחו ל"אזור החופשי" סבלו אף הם ממדיניות אנטישמית של ממשלת וישי,[8] שהחמירה עם התקדמות המלחמה. מדיניות זו התבטאה בהקמת מחנות ריכוז שהיוו את השלב הראשון בגירוש יהודי צרפת למחנות השמדה. גירוש היהודים החל בקיץ 1942, אז יצאו משלוחים ממחנות הריכוז בצרפת אל מחנה ההשמדה אושוויץ. בעקבות הגירוש ניסו אלפי יהודים לברוח או להסתתר מפני הנאצים והמשטרה הצרפתית משתפת הפעולה.[9] ב"מכתב לבן ערובה" ניתן למצוא התייחסות למצב המסוכן בו נתון ורת כיהודי,[10] וזוהי הסיבה שסנט-אקזופרי נמנע מציון שמו במכתב.

פרשנות היצירהעריכה

במסה "מכתב לבן ערובה" בולטת התייחסותו של המספר, המזדהה כמחבר, לשני ערכים מרכזיים: ערך החברוּת וחשיבותם של קשרים אנושיים, וערך האחריות כלפי האחר. המחבר ממחיש את הקשר ההדוק בין ערכים אלה, וכיצד הם חיוניים זה להגשמתו של זה. הוא מציב ערכים אלו כערכים למענם העולם החופשי נלחם, ומתוך כך כערכים המאפשרים ליחיד להתמודד עם האבסורד האופייני למלחמה. ערכים אלה משתקפים ביצירות נוספות של סנט-אקזופרי שנכתבו בסמוך ל"מכתב לבן ערובה": הספר "טייס קרב" (Pilote de guerre, 1942), בו מתאר סנט-אקזופרי משימת טייס בה השתתף על רקע צרפת המתמוטטת, והספר "הנסיך הקטן" (1943).

סנט-אקזופרי מתייחס לחברות ולקשרים האנושיים בין אדם לחברו בתור הערך שלמענו ראוי למדינות העולם החופשי להילחם. הוא מתייחס לחברות הן במובן האוניברסלי שלה והן במובן הפרטי, בכך שהוא מדבר על חשיבות כבוד האדם והאנושיות, ומדגים רעיונות אלו דרך חברותו הפרטית עם לאון ורת. הבחירה לפרסם מכתב פתוח, המיועד מצד אחד לוורת באופן אישי, אך מצד שני מתפרסם באופן נרחב, ממחישה אף היא את הקשר בין החברות האוניברסלית והפרטית. הקשר בין החברות כערך בעל אופי אוניברסלי מחד ואופי פרטי מאידך, ניכר במכתב עצמו. סנט-אקזופרי מתייחס לצרפת, המייצגת מעגל רחב, כ"רשת קשרים" עם חברים יחידים, המהווים את מהות חייו. בהמשך הוא רומז לחבר מסוים, הוא ורת: "הרודף הלילה את זיכרוני הוא בן חמישים. הוא חולה. והוא יהודי".[10] הקשר בין הממד הכללי והממד הפרטי של החברות מומחש דרך תיאור רגע של חברות עם ורת, המאופיין באחווה כלפי אנשים שמעולם לא פגשו. המחבר מתייחס לחיוך כסמל לאחווה המחברת בין זרים.[11]

סנט-אקזופרי מדגיש את חשיבות ערך האחריות לזולת כמאפיין מהותי של חברות. רעיון זה בא לידי ביטוי בתיאור התלישות העומדת מול החברות והאחריות. בתיאורו של המחבר את המהגרים התלושים מכל הקשר הנוסעים באנייה יחד איתו, הוא מתאר אותם כמנותקים מקשרי חברות, כמי שאינם אחראיים עוד לאחרים, ושאין איש שזקוק להם. אין אדם שמקשר אותם למקום מסוים, ולכן הם תלושים. לעומתם, אנשי הצוות של האנייה, להם יש תפקיד ואחריות, מתוארים כמי שחווים מלאות למול הריקנות של המהגרים.[12] בכך למעשה מאפיין סנט-אקזופרי את האחריות לאחר כמהותה של החברות. ב"מכתב לבן ערובה" המחבר מתייחס למִדבר, ולכך שהחברות והאחריות לחבריו יכולה לכוון את האדם גם במִדבר, שיכול להיראות ריקני.[13] התייחסות נוספת למדבר ניתן לראות ביצירתו "הנסיך הקטן". מצד אחד הוא מתאר את התלישות שיכולה להיות נחלת האדם במִדבר, דרך הפרח המתאר את האדם חסר השורשים ודרך הבדידות שהאדם מרגיש במִדבר. מצד שני, בסיום הסיפור, ניתן לראות כי יופיו של המִדבר נחשף בזכות החברות והאחריות לזולת, המתבטאות בדאגתו של המספר לנסיך הקטן ובשאיבת המים למענו.[14] כתיבת "מכתב לבין ערובה" עשויה להיות בעצמה ניסיון להתמודד עם התלישות אותה חווה סנט-אקזופרי בעזבו את צרפת. הוא מנסה להתמודד עם התלישות דרך אחריותו לוורת, חברו הרחוק ממנו, ודרך קריאה לאחווה ואחריות לזולת בעם הצרפתי בפרט ובעולם החופשי בכלל.

במסגרת העיסוק בערך האחריות לזולת ב"מכתב לבן ערובה", סנט-אקזופרי מתייחס לקושי הטמון בראיית הקשר בין פעולה יומיומית לייעוד רחב, המוביל לתחושת אבסורד. בספרו "טייס קרב" סנט-אקזופרי מעמיק את העיסוק באבסורד בתארו את הקושי לראות את הקשר בין פעולות טכניות של טיסה, לבין האחריות החשובה שיש לו כלפי צרפת וכלפי העולם החופשי. בפרקי הספר הראשונים המחבר מתאר בהרחבה את האבסורד שהוא חווה בניסיונותיו החוזרים להפעיל את המטוס, ביציאתו למשימה שחשיבותה מוטלת בספק: איסוף מידע מודיעיני שלא יוכל לעבור לאלה שיוכלו להשתמש בו, עקב קריסת הצבא הצרפתי. רמז לאבסורד במלחמה ניתן למצוא גם בספר "הנסיך הקטן", כאשר הנסיך הקטן תמהַּ לגבי תפקידם של קוצי השושנים בהגנה עליהן, על אף שנראה שאין בכוחם להגן על השושנה מפני הכבשה.[15] ניתן לדמות זאת לצבא הצרפתי שלא היה מסוגל להתמודד עם הצבא הגרמני. בהמשך הספר "טייס קרב", המספר מבין את מהותה של האחריות שלו לעולם החופשי, המעניקה חשיבות לפעולתו גם במצב אבסורדי. הוא מכנה פעולה זו "הקרבה", כלומר פעולה של התמסרות מלאה להוויה אותה האדם רוצה לנכס לעצמו.[16] לפיכך, דרך ההקרבה המכילה את האחריות של האדם לאחר, הוא מתחבר להוויה גדולה יותר וכך יכול להתמודד עם האבסורד. התייחסות דומה לאופן בו אחריות והקרבה מאפשרות לאדם להתמודד עם האבסורד ניתן לראות גם ביצירה "הנסיך הקטן". הנסיך הקטן עובר בכוכבים ופוגש בהם מבוגרים המשקפים מציאות אבסורדית. בנוסף, הוא עובר בגן שושנים וחווה ריקנות כאשר הוא רואה שושנים רבות הדומות לשושנה בכוכב שלו, ואינו מבין מה מייחד אותה. רק לאחר שהוא לומד מדמותו של השועל את חשיבותן של החברות והאחריות לזולת, הוא מסוגל להבין את משמעותה של השושנה שלו.[17] בתוך כך הוא מבין את חשיבות ההשקעה בשושנה, המהווה את ההקרבה למענה, כדרך ליצור משמעות במציאות אבסורדית.

תרגום היצירה לעבריתעריכה

ל"מכתב לבן ערובה" תרגום יחיד מצרפתית לעברית. הספר תורגם בשנת 2009 על ידי גדעון טיקוצקי ובעריכת רִנה קלינוב, ויצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

לקריאה נוספתעריכה

  • טיקוצקי, גדעון. הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
  • סנט-אקזופרי, אנטואן דה. הנסיך הקטן. תרגום: אילנה המרמן. תל אביב: עם עובד, 2011.
  • סנט-אקזופרי, אנטואן דה. טייס קרב בצירוף מכתב לבן ערובה. תרגום: גדעון טיקוצקי. בני ברק: ספרית פועלים, 2009.
  • פוזננסקי, רנה. להיות יהודי בצרפת 1945-1939. ירושלים: יד ושם, 2000

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גדעון טיקוצקי. אחרית דבר לספר 'טייס קרב: מכתב לבן ערובה' מאת אנטואן דה סנט-אקזופרי. בני ברק: ספרית פועלים, 2009, עמ' 192
  2. ^ גדעון טיקוצקי. 'הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע'. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 15.
  3. ^ גדעון טיקוצקי. 'הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע'. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 21.
  4. ^ גדעון טיקוצקי. 'הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע'. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 28
  5. ^ 5.0 5.1 גדעון טיקוצקי. "מי היה לאון ורת, הסופר היהודי שלגורלו כה חשש מחבר "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט-אקזופרי?" מוסף הארץ, 24 ביולי 2009. <https://www.haaretz.co.il/1.1273516>
  6. ^ לירז לחמנוביץ, "שואת יהודי צרפת - סקירה היסטורית", אתר יד ושם, 2019. Web. 25 במרס 2019. <https://www.yadvashem.org/he/articles/general/historical-review.html>
  7. ^ רנה פוזננסקי, 'להיות יהודי בצרפת, 1945-1939', ירושלים: יד ושם, 2000, עמ' 50.
  8. ^ רנה פוזננסקי, 'להיות יהודי בצרפת, 1945-1939', ירושלים: יד ושם, 2000, עמ' 97.
  9. ^ לירז לחמנוביץ, "שואת יהודי צרפת - סקירה היסטורית", אתר יד ושם, 2019. Web. 25 במרס 2019. <https://www.yadvashem.org/he/articles/general/historical-review.html>.
  10. ^ 10.0 10.1 סנט-אקזופרי, 'מכתב לבן ערובה', מצרפתית: גדעון טיקוצקי, בני ברק: ספרית פועלים, 2009, עמ' 175.
  11. ^ סנט-אקזופרי, 'מכתב לבן ערובה', מצרפתית: גדעון טיקוצקי, בני ברק: ספרית פועלים, 2009, עמ' 178-176.
  12. ^ סנט-אקזופרי, 'מכתב לבן ערובה', מצרפתית: גדעון טיקוצקי, בני ברק: ספרית פועלים, 2009, עמ' 171-170.
  13. ^ סנט-אקזופרי, 'מכתב לבן ערובה', מצרפתית: גדעון טיקוצקי, בני ברק: ספרית פועלים, 2009, עמ' 174-173.
  14. ^ סנט-אקזופרי, 'הנסיך הקטן', מצרפתית: אילנה המרמן, תל אביב: עם עובד, 2011, עמ' 54–55, 69-68.
  15. ^ סנט-אקזופרי, 'הנסיך הקטן', מצרפתית: אילנה המרמן, תל אביב: עם עובד, 2011, עמ' 25-23.
  16. ^ סנט-אקזופרי, 'טייס קרב', מצרפתית: גדעון טיקוצקי, בני ברק: ספריית פועלים, 2009, עמ' 155-154.
  17. ^ סנט-אקזופרי, 'הנסיך הקטן', מצרפתית: אילנה המרמן, תל אביב: עם עובד, 2011, עמ' 63-57.