מלח מועשר ביוד
מלח מועשר ביוד הוא מלח שולחן, המכיל כמויות קטנות של המינרל יוד בתוך תרכובות מלחים שונות. הפקתו ואכילתו משמשות כדי לצמצם מחסור ביוד.
ברחבי העולם, מחסור ביוד משפיע על כשני מיליארד בני אדם והוא הגורם המוביל הניתן למניעה של מוגבלויות שכליות והתפתחותיות.[1][2][3] מחסור גורם גם לבעיות בבלוטת התריס, כולל זפקת אנדמית. במדינות רבות, מחסור ביוד הוא בעיה מרכזית בבריאות הציבור. ניתן לטפל בבעיה בזול על ידי הוספת כמויות קטנות של יוד למלח שולחן. יוד הוא מינרל תזונתי הקיים באופן טבעי באספקת המזון באזורים מסוימים, במיוחד ליד חופי הים, אך הוא בדרך כלל נדיר למדי בקרום כדור הארץ. כאשר הרמות הטבעיות של יוד באדמה נמוכות והיוד אינו נקלט על ידי גידולים, יוד המוסף למלח מספק את הכמות הקטנה אך החיונית של יוד הדרושה לבני אדם.
מלח הוא כלי יעיל להפצת יוד לציבור מכיוון שהוא אינו מתקלקל ונצרך בכמויות צפויות יותר מרוב הסחורות האחרות. חבילה פתוחה של מלח שולחני עם יוד עלולה לאבד במהירות את תכולת היוד שלה בתנאי טמפרטורה גבוהה ולחות יחסית גבוהה, באמצעות תהליך של חמצון והמראה של יוד.[4]
ייצור עריכה
ניתן להעשיר מלח ביוד על ידי ריסוס שלו בתמיסת אשלגן יוד או אשלגן יודיד. כדי להעשיר טון של מלח נדרשים 57 גרם של יוד אשלגן, בעלות של כ-1.15 דולר אמריקאי (בשנת 2006).[1] העלות השנתית לאדם מוערכת כבין 0.02$ ל-0.10$.[5]
בבריאות הציבור עריכה
למחסור ביוד ישנן מספר השפעות בריאותיות שליליות ובעלות משמעות. לפי משרד הבריאות: "מחסור ביוד הוא הגורם השכיח ביותר הניתן למניעה להתפתחות קוגניטיבית לקויה. הפרעות של מחסור ביוד עלולות לגרום גם לתת-פעילות של בלוטת התריס, זפק (גויטר) ועיכוב בגדילה הגופנית ובהתפתחות השכלית הנובע ממחסור חמור ביוד במהלך ההיריון (קרטיניזם). אפילו מחסור קל במהלך ההיריון, הינקות והילדות עלול לגרום לנזק בלתי הפיך למוח ולמערכת העצבים המתפתחים ולהפחית את היכולת השכלית של ילדים בגילאי בית הספר ובשלבים מאוחרים יותר".[6]
לפי מומחי בריאות הציבור, העשרה של מלח ביוד עשויה להיות האמצעי הפשוט והחסכוני ביותר בעולם לשיפור הבריאות.[1] בפסגה העולמית לילדים ב-1990, נקבע יעד לחסל את המחסור ביוד עד שנת 2000. באותה תקופה, 25% ממשקי הבית צרכו מלח עם יוד, שיעור שעלה ל-66% עד 2006, ול-88% ב-2020.[7][1] נכון ל-2020, ב-124 מדינות יש חובה להעשרת מלח ביוד.[8] יצרני מלח תומכים לעיתים קרובות, אם כי לא תמיד, ביוזמות ממשלתיות להוספת יוד למלח מאכל. ההתנגדות ליוד יכולה להגיע מיצרני מלח קטנים שמודאגים מההוצאה הנוספת, יצרנים פרטיים של כדורי יוד, חששות מקידום צריכת מלח, ושמועות מופרכות לפיהן יוד גורם לאיידס או מחלות אחרות.[1]
על פי משרד הבריאות, מומלץ לאכול 150 מיקרוגרם (0.15 מ"ג) יוד ליום למבוגרים, 220 מיקרוגרם לנשים הרות ו-290 מיקרוגרם לנשים מניקות.[6]
בישראל עריכה
לפי סקר לאומי בכ-2100 משתתפים שפורסם ב-2017, 62% מהילדים בגיל בית ספר ו-85% מהנשים בהריון בישראל מתחת לרף של ארגון הבריאות העולמי לצריכה הולמת של יוד, כלומר סובלים מצריכה בלתי מספקת של יוד.[9] מחקר שפורסם ב-2022 גם מצא מחסור במרבית הילדים והמבוגרים שנבדקו.[10] במחקר זה רק כ-5 אחוז מהנבדקים דיווחו על צריכה של מלח מועשר ביוד. במחקר אחר בנשים בהריון רק כ-4% מהנבדקות דיווחו על צריכה של מלח מועשר ביוד.[11]
משרד הבריאות וגופי בריאות אחרים ממליצים על החלפת מלח רגיל במלח מועשר ביוד[12][6][1] כדרך היעילה ביותר למניעת מחסור ביוד. המחסור ביוד בישראל גרם למספר קריאות לחיוב מדיני להעשרת מלח ביוד.[13][11]
קישורים חיצוניים עריכה
- מלח מועשר ביוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Jr, Donald G. McNeil (2006-12-16). "In Raising the World's I.Q., the Secret's in the Salt". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-18.
- ^ The Lancet, Iodine deficiency—way to go yet, The Lancet 372, 2008-07-12, עמ' 88 doi: 10.1016/S0140-6736(08)61009-0
- ^ BIANCA GEORGIANA BIBAN, ORINA LICHIARDOPOL, Iodine Deficiency, Still a Global Problem?, Current Health Sciences Journal, 2 43, 2017 doi: 10.12865/CHSJ.43.02.01
- ^ Diosady, L. L., and M. G. Venkatesh Mannar. "Stability of iodine in iodized salt". 8th World Salt Symposium. Amsterdam: Elsevier. 2000.
- ^ M. G. Venkatesh Mannar, John Thornton Dunn, World Health Organization, Salt iodization for the elimination of iodine deficiency, 1995
- ^ 1 2 3 יוד, משרד הבריאות. זמין ב: https://www.health.gov.il/Subjects/FoodAndNutrition/Nutrition/Adequate_nutrition/Pages/iodine.aspx
- ^ Michael B. Zimmermann, Maria Andersson, GLOBAL ENDOCRINOLOGY: Global perspectives in endocrinology: coverage of iodized salt programs and iodine status in 2020, European Journal of Endocrinology 185, 2021-07-01, עמ' R13–R21 doi: 10.1530/EJE-21-0171
- ^ Michael B Zimmermann, Maria Andersson, GLOBAL ENDOCRINOLOGY: Global perspectives in endocrinology: coverage of iodized salt programs and iodine status in 2020, European Journal of Endocrinology 185, 2021-07-01, עמ' R13–R21 doi: 10.1530/EJE-21-0171
- ^ Yaniv S. Ovadia, Jonathan E. Arbelle, Dov Gefel, Hadassah Brik, Tamar Wolf, Varda Nadler, Sandra Hunziker, Michael B. Zimmermann, Aron M. Troen, First Israeli National Iodine Survey Demonstrates Iodine Deficiency Among School-Aged Children and Pregnant Women, Thyroid 27, 2017-08-01, עמ' 1083–1091 doi: 10.1089/thy.2017.0251
- ^ Zohar Barnett-Itzhaki, Daniel Ehrlich, Aron M. Troen, Efrat Rorman, Luda Groismann, Moran Blaychfeld-Magnazi, Ronit Endevelt, Tamar Berman, Results of the national biomonitoring program show persistent iodine deficiency in Israel, Israel Journal of Health Policy Research 11, 2022-03-28, עמ' 18 doi: 10.1186/s13584-022-00526-9
- ^ 1 2 Shani R. Rosen, Yaniv S. Ovadia, Eyal Y. Anteby, Shlomo Fytlovich, Dorit Aharoni, Doron Zamir, Dov Gefel, Simon Shenhav, Low intake of iodized salt and iodine containing supplements among pregnant women with apparently insufficient iodine status - time to change policy?, Israel Journal of Health Policy Research 9, 2020-03-30, עמ' 9 doi: 10.1186/s13584-020-00367-4
- ^ World Health Organization, Nancy J. Aburto, Minawaer Abudou, Vanessa Candeias, Tiaxiang Wu, Effect and safety of salt iodization to prevent iodine deficiency disorders: a systematic review with meta-analyses, World Health Organization, 2014, ISBN 978-92-4-150828-5. (באנגלית)
- ^ John H. Lazarus, Iodine deficiency in Israeli pregnant women – a time for action, Israel Journal of Health Policy Research 9, 2020-05-01, עמ' 20 doi: 10.1186/s13584-020-00382-5