מסע הבחירות של מאיר אריאל

מסע הבחירות של מאיר אריאל הוא סיבוב הופעות של הזמר מאיר אריאל, שהתקיים במהלך חג סוכות תשמ"ח, 1987. סיבוב ההופעות נמשך שבוע במהלכו הופיע אריאל עם להקת "קאריזמא" ברחבי הארץ, מקריית שמונה בצפון ועד אילת. חלק מההופעות היו מאולתרות, כשהלהקה הקימה במה מאולתרת והופיעה מול העוברים ושבים במסגרת מופע רחוב.

עטיפת הסרט

"מסע הבחירות של מאיר אריאל", תועד גם בסרט באותו השם בבימויו של אידו סלע. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1989.[1][2]

רקע עריכה

בשנת 1987 היה מאיר אריאל אמן ותיק ומוערך, אף כי לא זכה להצלחה מסחרית רבה. שני אלבומיו הראשונים קיבלו ביקורות טובות אך לא זכו להשמעות רבות ברדיו. לאורך השנים היה אריאל מופיע לבדו עם הגיטרה, מול קהל של כמה עשרות אנשים בלבד.

באוגוסט אותה שנה החל בהקלטת אלבומו השלישי "ירוקות". יהודה עדר, שהפיק את אלבומו השני של אריאל ("...וגלוי עיניים"), השתתף באלבום כנגן גיטרה, ומיקי שביב כנגן בס.

בתחילת ספטמבר נפטר אביו של אריאל, סשה, ממחלת הסרטן בגיל 80.

 
מאיר אריאל מופיע בשנות ה-70

היציאה לסיבוב ההופעות עריכה

בחג סוכות תשמ"ח, אוקטובר 1987, החליט אריאל לצאת לסיבוב הופעות עם להקה ברחבי הארץ. בכך רצה להופיע עם להקה מול קהלים רחבים יותר מאלה שהופיע מולם בדרך כלל ולהגיע לקהל חדש שטרם נחשף אליו, מתוך תקווה שבכך יפרוץ את מעגל קהל מעריציו הנאמן והמצומצם. לסיבוב ההופעות קרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל", מתוך לעג למערכות הבחירות לכנסת[3] (מסע הבחירות התקיים כשנה לפני בחירות 1988). כחלק מ"מסע הבחירות" ביצע בהופעות קטע מעבר הומוריסטי בשם "נאום בחירות", בו שיכנע את הצופים לא להצביע עבורו.

למסע ההופעות גויסו הגיטריסט יהודה עדר והבסיסט מיקי שביב, אשר שיתפו פעולה עם אריאל בעבר. יהודה עדר, שהיה מנהל בית הספר "רימון", גייס למסע את אחד מתלמידיו, המתופף רע מוכיח, שהיה אז בן 16. עדר גייס גם את יואב קוטנר, שכבר היה אז שדרן רדיו מוערך, כנגן כלי הקשה. הלהקה שהתהוותה נקראה להקת קאריזמא.

שלושה ימים לפני היציאה לדרך פנו עדר ואריאל לאידו סלע ולאיתי לנדסברג להצטרף למסע כדי לתעד אותו. סלע, במאי צעיר, נבחר לביים את הסרט ולנדסברג הצטרף כמפיק. מיכה ליבנה הצטרף למסע כצלם.

הוצאות המסע הסתכמו בכ-21 אלף דולר, אשר מומנו באמצעות הלוואה שלקחה משפחת אריאל. עדר, שביב וקוטנר הופיעו בהתנדבות, ועדר הביא עימו ציוד הגברה מבית הספר "רימון". לצורך המסע נשכרו שלושה מיניוואנים.[4]

מסע הבחירות עריכה

סיבוב ההופעות התחיל בהופעה בקרית שמונה, וממנה התקדם המסע דרומה. אריאל תכנן לקיים מספר רב של הופעות, כשלוש ביום, אולם בסופו של דבר רבות מהן לא יצאו אל הפועל. חלק מההופעות התרחשו במרכזים מסחריים, כשחברי הלהקה סוחבים בעצמם את הציוד ומקימים במה מאולתרת, עליה הופיע אריאל במעיין "מופע רחוב". במקרים אחרים תואמו ההופעות מראש. כל ההופעות היו חינמיות.

בהופעות ביצע אריאל שירים משני אלבומיו שכבר יצאו ומספר שירים חדשים שהיו עתידים לצאת באלבומו הבא "ירוקות". כמו כן, איפשר לנגנים לבצע שירים, למשל "מהפכה" של יואב קוטנר ו"אמא של ניקי" של מיקי שביב.

במהלך הסיבוב הופיעה הלהקה בטבריה, עכו, קיבוץ משמרות (בו גדל אריאל ואותו עזב שנתיים קודם), ירוחם, קיבוץ סמר, וכן בפני חיילים בבסיס צבאי בשומרון ובמקומות נוספים. סיבוב ההופעות הסתיים ב-17 באוקטובר 1987.

לאחר המסע עריכה

עם סיום מסע ההופעות חזר אריאל להקלטות אלבומו "ירוקות", אותו הפיקה אלונה טוראל. האלבום יצא מספר חודשים מאוחר יותר, בחודש מרץ 1988.[5] זמן קצר אחר כך יצא אריאל לסיבוב הופעות אותו הפיקו מיכאל תפוח ואתי אנטה. להקת קאריזמא, ללא יואב קוטנר, נבחרה ללוות את אריאל גם בסיבוב זה, כשאל ההרכב הצטרף אדם מדר שניגן בכינור, חצוצרה וקלידים. סיבוב הופעות התקיים באולמות ברחבי הארץ אולם לא נחל הצלחה מרובה והופסק לאחר כ-20 הופעות.[6]

בשנת 1989 יצא הסרט המתעד את מסע ההופעות. בסרט, שאורכו 70 דקות, נראים קטעים מההופעות השונות שקיימו אריאל והלהקה, וכן תיעוד של הווי הלהקה בזמן הנסיעות. לסרט נודעה חשיבות בקרב חובבי מאיר אריאל והוא מהווה תיעוד מצולם נדיר יחסית של אריאל. בשנת 2003 יצא הסרט גם על גבי DVD, ומאז הוקרן מספר פעמים בפסטיבלי סרטים.

במאי 1996, במסגרת הופעה של אריאל עם להקת "זרעי קיץ" שנערכה בהארד רוק קפה בתל אביב, התקיים איחוד של להקת קאריזמא. ארבעת חברי ההרכב המקורי (עדר, שביב, מוכיח וקוטנר) יחד עם אדם מדר ומשה לוי, התארחו בהופעה למספר שירים. ההופעה צולמה והוקלטה, וחלקה של להקת קאריזמא תועד באלבום ההופעה "דלתות נפתחות מעצמן" שיצא ב-1998. ההופעה המלאה יצאה לאור ב-DVD "דרך דמעה שקופה" בשנת 2003, לאחר מותו של אריאל. ל-DVD צורפו גם מספר קטעי וידאו ממסע הבחירות המקורי בשנת 1987.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יעל גבירץ, נייר לקמוס, באתר חדשות, ‏15 ביוני 1989
  2. ^ יעל גבירץ, אני נכנס לתחתונים שלו; הוא נכנס לגופיה שלי - שיחה עם הבמאי אידו סלע, באתר חדשות, ‏15 ביוני 1989
  3. ^ ניסים קלדרון, ארול אחד, עמ' 218.
  4. ^ קלדרון, עמ' 220.
  5. ^ אבי מורגשטרן, ביקורת: שיר השירים של מאיר אריאל, באתר מעריב, ‏30 במרץ 1988
  6. ^ קלדרון, עמ' 240-241.