מערכת נשק צלפים
שם כולל למערכת הירי של הצלף, הכוללת רובה צלפים, כוונת טלסקופית, תחמושת צליפה, אמצעי ייצוב לרובה ועזרים טקטיים המותקנים על הרובה.
מערכת נשק צלפים (Sniper Weapon System) היא שם כולל למערכת הירי של הצלף, הכוללת רובה צלפים, כוונת טלסקופית, תחמושת צליפה, אמצעי ייצוב לרובה ועזרים טקטיים המותקנים על הרובה. במובן הרחב יותר מונח זה מתייחס לכלל ציודו של הצלף, לרבות אמצעי הסוואה, אמצעי תצפית, כרטיס טווחים, ערכה מטאורולוגית ומחשב ירי. מונח זה הוגדר בתחילת המאה ה־21 מתוך הבנה שלהצלחת הצליפה יש להתחשב במכלול הציוד של הצלף ולא רק ברובה לבדו. לפי תפישה זו יש חשיבות למרכיבים השונים ולסינרגיה (תיאום, התאמה ותאימות) ביניהם. למשל, התאמה בין הרובה לתחמושת או התאמה בין הכוונת הטלסקופית למשקפת של המאתר (העובד בצמוד לצלף).
רכיבי המערכת
עריכהמערכת הירי
עריכה
.jpg)
- רובה צלפים – החלק העיקרי במערכת, רובה שתוכנן במיוחד לשמש לקליעה מדויקת במטרות רחוקות. רובה זה נדרש לעמוד בדרישות מחמירות של יציבות, התאמה אישית ודיוק ולכן הוא לרוב כבד ויקר יותר מרובים אחרים. לרוב מנגנון הירי הוא בריחי (על מנת לנצל את מירב אנרגיית הגזים וכדי למנוע תנועה מיותרת של הנשק שעלולה להיגרם ממנגנון של מחסנית תחמושת) או חצי־אוטומטי והקנה מעובה ו"צף" שמופרד פיזית מגוף הרובה. רובי צלפים מודרניים כוללים מעצה ומתפסים ארגונומיים, כגון קת מתכוונת, על מנת לשפר את התאמת הרובה לממדי גוף הצלף ולאפשר לו אחיזה נוחה לפרקי זמן ממושכים וללא מאמץ. הרובים הייעודיים מתאימים הרבה יותר לצליפה (מעל 300 מטר), בניגוד לרובי שירות (רובה מטען או רובה סער) שהוסבו באופן פשטני ועם זאת, גם רובים אלו יכולים לשמש לקליעה מדויקת (לרוב עד 300 מטר). הדיוק של הרובה, המכונה גם יכולת הקביצה שלו, נמדד בפיזור זוויתי מרבי, ביחידות של דקת קשת (MOA). ככל שמספר זה קטן יותר, כך הרובה מדויק יותר. רובה צלפים צבאי טיפוסי, בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו, מקבץ בדיוק של 1–0.5 דקת קשת[1] בטווחים של עד 800 מטר,[2] בעוד שרובה סער רגיל מקבץ בדיוק של 6–2 דקות קשת בטווחים של עד 300–500 מטר. ישנם רובי צלפים היעילים גם לטווח של למעלה מ־2,000 מטר.[3]
- כוונת טלסקופית – כוונת שבה טלסקופ קטן המגדילה את המטרה ובכך מאפשרת לצלף לראות את הפרטים הקטנים מטווח רחוק ולכוון באופן מדויק יותר (להיות מודע יותר לתנועות שלו). בתוך הכוונת הטלסקופית ישנו "צלב" המשורטט על עדשה והמכוון נעשה באמצעות הצבת מרכז הצלב על מרכז המטרה (או בהיסט מתאים). לאורך קווי הצלב משורטטות שנתות קטנות המאפשרות לצלף למדוד סטייה ומרחקים (השנתות הן בגודל יחידה זוויתית של 0.1 עד 1 דקת קשת). לחלק מהרובים יש כוונות ברזל לחירום אך לרוב ירי ברובה צלפים מודרני לא יבוצע דרך כוונות "ברזל" (אם כי היו חריגים לכך, כמו סימו האוהא) אלא בעזרת ציוד אופטי (כוונות המתאימות לירי ביום או כוונות עם אמצעי ראיית לילה). הכוונת לרוב מכוסה בחלקה הקדמי באמצעי שמונע החזרת אור ("כוורת") כדי למנוע את איתור הצלף.
- תחמושת צליפה – כדורים וקליעים המותאמים במיוחד לצליפה, כגון תחמושת 7.62x51 מ"מ נאט"ו M118LR[4] או תחמושת 0.338 לפואה מגנום.[5] הדרישה העיקרית מתחמושת צליפה היא דיוק ואחידות ברמת הכדור, דבר המחייב ייצור מוקפד יותר. כאשר הדרישה היא שסטיית הקליעים תהיה פחותה בטווחים גדולים ישנה העדפה לקליעים כבדים יותר (אינרציה גדולה יותר סביב ציר הסיבוב־יציבות משופרת לאורך קו מעוף הקליע). תחמושת הצליפה האיכותית ביותר היא ברמת Match Grade. כדי להבטיח דיוק מרבי, נבחרים כדורים וקליעים המתאימים במיוחד לדגם הספציפי של רובה הצלפים שבשימוש. אלה נבחרים אחרי מטווחי בדיקה בהם בודקים עם איזה תחמושת (סוג, משקל ויצרן) משיג הרובה את המקבצים הטובים ביותר. בחלק מרובי הצלפים, כגון אלו בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו ו־12.7x99 מ"מ נאט"ו, ניתן להשתמש גם בתחמושת רגילה במצב חירום (כאשר אוזלת תחמושת הצליפה) אך הדבר בא במחיר של ירידה בדיוק.
- מסילות פיקטיני – מתאמים אוניברסליים על המעצה (גוף הרובה) המאפשרים לחבר אליו בפשטות ובמהירות עזרים טקטיים שונים כגון כוונות טלסקופיות, אופטיקה ואמצעי ראיית לילה, חצובות, ציין לייזר ועוד.
- אמצעי ייצוב לרובה מסייעים בייצוב הרובה ומאפשרים לצלף להימנע מלשאת את משקל הרובה בהיותו בעמדה וכך להמתין במארב פרקי זמן ארוכים. אמצעים אלה כוללים:
- דורגל – התקן המורכב משתי רגליים המחוברות בקצה הקדמי של המעצה, לרוב במצב שכיבה.
- חצובה – התקן המורכב מ־2 או 3 רגליים שעליו מתקינים את הרובה, לרוב למצב עמידה.
- שולחן ירי – שולחן מתפרק עליו מציבים את הרובה, לרוב במצב ישיבה.
- "שק חול", המכונה גם "שק משען" – שק הממולא בגרגרים רבים שעליו ניתן להשעין את הרובה באופן יציב למדי.
- משתיק קול/עמעם – התקן המותקן על קנה הרובה, או על הלוע או מסביב לכל הקנה ("קנה מושתק אינטגרלית"), שמטרתו להפחית באופן ניכר את הרעש שמבצע הרובה בעת הירי, ובכך להקשות על איתור הצלף. בכך משפר משתיק הקול את שרידותו ואת חשאיותו של הצלף, אך פוגע בטווח הירי, במיוחד כאשר משתמשים בתחמושת תת־קולית.
ציוד נוסף לצלף
עריכה- עזרי ירי
- אמצעי הסוואה צבאית – נועדו להסוות את הצלף בשטח.
- חליפת הסוואה Ghillie suit – חליפה בצבעי יער או סבך יבש ובה משובצים חלקי צמחים ועלים – נועדה להסוות את הצלף ביער או בסבך. ישנן חליפות הסוואה למתארי שטח שונים: יער, סבך, צמחייה יבשה, מדבר ושלג.
- רשתות הסוואה.
- צבעי הסוואה – בדרך כלל להסוואת חלקי גוף שנותרו חשופים כמו פנים, צוואר וגב כף היד. מטרת צבעי ההסוואה היא לשנות את הצורה של חלקי הגוף של הצלף בעיני האויב באמצעות אשליה אופטית ולהתאים את צבע גופו של הצלף כך שיטמע בשטח בצורה טובה יותר. לעיתים גם הרובה והטלסקופ נצבעים בצבעי הסוואה.
- עזרים לצלף:
- ערכה לטיפול ברובה – ערכה בה נארז הרובה על מנת להגן עליו ועל הכוונת הטלסקופית ממפגעים סביבתיים ופגיעה פיזית בזמן שהוא לא בשימוש וכן מכילה כלי ניקוי ואמצעים לתחזוקה שוטפת של הרובה (כגון מפתח אלן ומברגים למיניהם).
- תיק נשיאה לנשיאת כל הציוד (לעיתים כולל רובה הצלפים עצמו) בעת שהוא מתנייד ממקום למקום.
ציוד של המאתר
עריכה
ערך מורחב – צליפה#צלף ומאתר/צופה
המאתר (Spotter) הוא לוחם שעובד בצמוד לצלף ותפקידו לסייע לו בצליפה באמצעות תצפית, איתור מטרות, איכון המטרות, ביצוע חישובים והתאמות לצורך ביצוע הירי ודיווח לצלף על הפגיעה או הסטייה מהמטרה. המאתר הוא צלף בהכשרתו, ולעיתים הצלף והמאתר אף מחליפים ביניהם בתפקידים כדי למנוע עייפות ושחיקה שמצטברת במארבים ארוכים.
הציוד של המאתר כולל:
- נשק אישי להגנה עצמית.
- אמצעי תצפית לצפייה ואיכון מטרות לצלף, לרוב עם הגדלה ולוח שנתות (לו"ש) התואם לכוונת הטלסקופית של הצלף. אמצעי זה יכול לנוע ממשקפת פשוטה עד לאמצעי תצפית אלקטרואופטי מתקדם עם אפשרות להפעלה גם ביום וגם בלילה.
- אמצעים מטאורולוגיים למדידת תנאי הסביבה כגון מד טמפרטורה, מד לחות ושבשבת למדידת הרוח.
- מחשב ירי – אמצעי המקל על חישוב ההיסט לפי נתוני הרוח והטווח.[6]
- מערכת תקשורת ומכשיר קשר.
לקריאה נוספת
עריכה- ד"ר רס"ן עידן ירון, מאחורי הכוונת: הצלף הצבאי – עיון רב־תחומי במקצוע הצליפה הצבאית, הוצאת מערכות, 2016[7]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 דיוק (יכולת הקביצה) של רובה נמדד בדקות קשת (MOA). מספר זה מייצג את הסטייה הזוויתית המרבית מנקודת הפגיעה וככל שהוא נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. לדוגמה: רובה צלפים בעל דיוק של 1 MOA מקבץ (יורה מספר קליעים אל עבר אותה מטרה) בפיזור של 3 ס"מ בירי למרחק 100 מטר (1.047 אינץ' בירי למרחק 100 יארד).
- ^ דוגמה לרובים כאלו: רובה M40, מאוזר 86SR, רמינגטון M24, אקורסי אינטרנשיונל ארקטיק וורפר ושטייר SSG 69.
- ^ כגון המקמילן TAC-50, הבארט M99, וה-CheyTac Intervention.
- ^ עם תחמושת זו רובה הרמינגטון M24 מקבץ בדיוק של כ־0.5 דקת קשת לטווח של 800 מטר, דיוק המספיק לפגיעה במטרת דמות בטווח כזה.
- ^ 0.338 לפואה מגנום היא תחמושת כבדה וחזקה יותר היעילה לטווחים של עד 1,200–1,500 מטרים (1,300–1,600 יארד).
- ^ 1 2 צלף או מפעיל מערכות? ישראל דיפנס, 31 באוגוסט 2012
- ^ הגדרת "מערכת נשק צלפים" מובאת בעמוד 33 ונידונה בעמוד זה ובעמודים שאחריו.