ספר הפרשיות של שרלוק הולמס
 | |
| גיליון הסטרנד שבו הופיע הסיפור "פרשת שלושת הגרידבים" | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ארתור קונאן דויל |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספרות בלשית |
| הוצאה | |
| הוצאה | ג'ון מארי |
| תאריך הוצאה | 1927 |
| מספר עמודים | 320 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | 1985 (אורי בלסם) |
| סדרה | |
| ספר קודם |
הקידה האחרונה  |
  | |
ספר הפרשיות של שרלוק הולמס (באנגלית: The Case-Book of Sherlock Holmes) הוא אוסף הסיפורים הבלשיים האחרון שנכתב על ידי ארתור קונאן דויל. הוא פורסם לראשונה ב-1927, ומכיל סיפורים שפורסמו בין 1921 ל-1927.
שם האוסף
עריכההמהדורה הבריטית הראשונה והמהדורה האמריקנית הראשונה של האוסף פורסמו ביוני 1927. אולם, השמות שלהן היו שונים. השם של המהדורה הבריטית הכיל מקף בין שתי המילים הראשונות ואילו זה של האמריקנית לא הכיל.
בלבול נוסף באשר לשם הספר נגרם כאשר במהדורות מאוחרות יותר הוא נקרא The Casebook of Sherlock Holmes (כאשר Casebook היא מילה אחת).
רשימת הסיפורים
עריכהבמהדורה הכרונולוגית הראשונה סדר הסיפורים היה כך:
- הפרשה של אבן המזארין
- פרשת גשר תור
- פרשת האיש הזוחל
- פרשת הערפד מסאסקס
- פרשת שלושת הגרידבים
- פרשת הלקוח רם המעלה
- פרשת שלושת הגמלונים
- פרשת החייל הלבן
- התעלומה של רעמת האריה
- פרשת מוכר הצבעים הזקן
- פרשת הדיירת המצועפת
- התעלומה באחוזת שוסקומב הישנה
אולם, במהדורות אחרות סדר הסיפורים היה כך:
- פרשת הלקוח רם המעלה
- פרשת החייל הלבן
- פרשת אבן המזארין
- פרשת שלושת הגמלונים
- פרשת הערפד מסאסקס
- פרשת שלושת הגרידבים
- פרשת גשר תור
- פרשת האיש הזוחל
- התעלומה של רעמת האריה
- פרשת הדיירת המצועפת
- התעלומה באחוזת שוסקומב הישנה
- פרשת מוכר הצבעים הזקן
בעקבות שתי המהדורות השונות, "פרשת מוכר הצבעים הזקן" נחשב לעיתים כסיפור האחרון של שרלוק הולמס שנכתב על ידי דויל, אך למעשה הסיפור האחרון היה "התעלומה באחוזת שוסקומב הישנה".
מידע נוסף
עריכהספר זה מכיל שלושה סיפורים שאינם כתובים מנקודת מבטו של דוקטור ווטסון, כפי שנכתבו רוב סיפורי הולמס האחרים. "פרשת אבן המזארין" מסופר בגוף שלישי, כיוון שהוא היה עיבוד של מחזה שבו לווטסון היה תפקיד קטן מאוד. "פרשת החייל הלבן" ו"התעלומה של רעמת האריה" מסופרים מנקודת מבטו של הולמס, כאשר האחרון מתרחש לאחר פרישתו של הולמס.
ישנם חובבי הולמס המתייחסים לסיפורים הללו כאל הסיפורים הפחות טובים בקאנון. הסיפורים הללו נכתבו בתקופה שבה דויל היה שקוע באהבתו החדשה לספיריטואליזם וסיאנסים, והוא התעניין פחות בהמשך הכתיבה של סיפורי הולמס ואף התייחס אליהם כאל מטרד. הספר פורסם 40 שנה לאחר צאתו לאור של הספר חקירה בשני (הספר הראשון שכתב דויל), ותשומת לבו של דויל כבר לא הייתה מרוכזת בהולמס.
