מפעל בטון
מפעל בטון הוא ציוד המשלב מרכיבים שונים על מנת לייצר בטון. מרכיבים אלו כוללים חול, מים, אגרגטים (סלעים, חצץ וכו'), אפר פחם, צמנט ועוד. קיימים שני סוגים של מפעלי בטון: מפעלי "תערובת מוכנה" (ready mix) ומפעלי "תערובת מרכזית" (central mix). במפעל בטון יש מגוון סוגי ציוד וציוד משנה, ובהם: מערבל בטון ("מאוזנים" או "נוטים כלפי מעלה" או בחלק מהמקרים שניהם), מחלקי צמנט, מחלקי אגרגטים, סרטים נעים, ממגורות אגרגטים, ממגורות צמנט, תנורים, מצננים, פיקוד ובקרה וקולטי אבק (על מנת לצמצם את הזיהום הסביבתי).
לב מפעל הבטון הוא המערבל. קיימים שלושה סוגים של מערבלים: רוכן (Tilt), מטלטל (pan) ובעל ציר כפול (twin shaft). המערבל בעל הציר הכפול מפיק כמות גדולה יותר ותערובת הומוגנית של בטון, בעוד שהמערבל הרוכן מפיק תערובת עקבית כשהוא דורש פחות תחזוקה ולכן גם עלויות נמוכות יותר.
סוגים
עריכהמפעל בטון של "תערובת מוכנה" משלב בין כל המרכיבים למעט מים. תערובת זו משונעת לתוך מערבל בטון נייד. לתערובת שבתוך המערבל מוסיפים מים והבטון עובר ערבול בדרכו לאתר הבנייה.[1]
מפעל "תערובת מרכזית" משלב בין כל המרכיבים (כולל מים) באתר מרכזי. התוצר הסופי משונע אז לאתר הבנייה. מפעלי תערובת מרכזית שונים ממפעלי תערובת מוכנה בכך שהם מספקים למשתמש הקצה מוצר אחיד יותר, כיוון שערבוב כל המרכיבים נעשה באתר מרכזי ובסיוע מחשב על מנת להבטיח את אחידות המוצר. באתר בנייה גדול בונים לעיתים "מפעל בטון זמני".
בתחילת המאה ה-21 פותח מפעל בטון נייד. מפעל זה נועד לייצר את כל סוגי הבטון. הוא כולל מכלים אחדים שבהם משנעים את כל הרכיבים הנדרשים לייצור בטון, או כל תערובת אחרת, לאתר בנייה מסוים. בצורה זו יכול המפעיל לייצר בדיוק את מה שנדרש, היכן שנדרש ובכמות הנדרשת באמצעות השימוש במחשב שהוא חלק מהמפעל. מהרגע שהייצור מתחיל המרכיבים מוכנסים למערבל בכמויות הנדרשות והתוצר המוגמר יוצא בצורה רציפה כשהוא מוכן מיידית לשימוש הסופי. מפעל כזה מתאים גם לניצול של חומרים שנועדו למטמנה דוגמת הריסות בניין. את מפעל הבטון הנייד ניתן לשנע על משאית, על משאית עם ארגז מתרומם או על פלטפורמה מתנתקת.
אוטומציה ובקרות
עריכהמפעלי בטון מודרניים (הן תערובת מוכנה והן תערובת מרכזית) משתמשים בבקרה ממוחשבת במטרה לסייע במדידה מהירה ומדויקת של החומרים, כמו גם לתאם בין כל סוגי הציוד במפעל להבטחת פעולה משולבת ובטוחה. כיוון שאיכות הבטון תלויה מאוד במדידה מדויקת של כמות המים משתמשות המערכות בחיישני לחות על מנת למדוד את ריכוז המים באגרגטים (חול וחצץ) בזמן שהם נשקלים ואז אוטומטית הן מפצות (מוסיפות או מחסירות) על כמות המים המיועדת בתערובת.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה