מקס פביאן
מקס פביאן (בגרמנית: Max Fabian; 3 במרץ 1873 – 26 במרץ 1926) היה צייר וגרפיקאי יהודי-גרמני.
._Gem%C3%A4lde..jpg) | |
| לידה |
3 במרץ 1873 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 במרץ 1926 (בגיל 53) ברלין, רפובליקת ויימאר |
  | |
ביוגרפיה עריכה
על פי הצעתו של צייר ההיסטוריה אנטון פון ורנר, למד בשנים 1891 עד 1900 באקדמיה לאמנות בברלין בהנהלת פרנץ סקרבינה, פאול מאירהיים ויוזף שוירנברג. במהלך לימודיו קיבל מספר מלגות ופרסים.
בין השנים 1900 ל־1904/05 היה סטודנט לתואר שני אצל ארתור פון קמפף. משנת 1898 הציג מקס פביאן באופן קבוע בתערוכות האמנות הגדולות בברלין, במינכן, בדרזדן ובדיסלדורף. משנת 1903 ניהל בית ספר משלו לציור בברלין.
בשנת 1914 הגיע לפולין ולרוסיה כצייר מלחמה מתנדב, שם נקשר עם יהדות מזרח אירופה, ונפתח עבורו עולם חדש של מראות לציור. במהלך תקופה זו עשה את רישום הרובע היהודי של לודז'. משנת 1915 הועבר לחזית הצרפתית כחייל. הוא תיעד את חוויות המלחמה שלו בציורים רבים.
בשנת 1918 חזר פצוע מהמלחמה לברלין, שם לימד בין השנים 1919–1922 כמורה בבית הספר לציור ורישום של התאחדות האומניות בברלין.
מבחינה סגנונית ניתן לייחס אותו לנציגי האימפרסיוניזם הגרמני. למרות זיקה מסוימת למגמות מודרניות, פביאן שמר על מרחק מסוים מקיצוניות של המודרניזם והיה חבר בעמותות שמרניות יותר.[1]
הוא צייר שכמעט נשכח, של האימפרסיוניזם הברלינאי, שהיה בקשר עם אמנים כגון מקס ליברמן, ודומה לו בתפיסתו המודרנית. הוא הציג עם הזצסיון הברלינאי, אף שמעולם לא הצטרף אליו. אמן, ללא ספק, שנשכח בטעות, שנמחק ביסודיות מהזיכרון בתקופת השלטון הנאצי בשל מוצאו היהודי.[2]
אלמנתו של פביאן, בהיותה יהודייה, נאלצה להגר מגרמניה בשנת 1939. היא לקחה איתה את הציורים של בעלה ללונדון, שם האוסף נהרס בהפצצות גרמניות ב 1940/41. מסיבה זו שרדו רק יצירות בודדות של האמן.
בשנת 2000 הקדישה קרן Stadtmuseum Berlin תערוכה לצייר מקס פביאן ובנו, שעבד גם כאמן, הפסל האוסטרלי ארווין פביאן.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ kuenstlerbund.de: Ordentliche Mitglieder des Deutschen Künstlerbundes seit der Gründung 1903 / Fabian, Max, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Andreas Conrad: Max und Erwin Fabian: Der Sturzflug des Ikarus. In: Der Tagesspiegel. 8. November 2000