מרג'ע תקליד
מרג'ע תקליד (בערבית: مرجع تقليد), או בקיצור מרג'ע, היא הדרגה הדתית השנייה בחשיבותה באסלאם השיעי התריסרי, אחרי הנביא (מוחמד) והאימאמים השיעיים. פירוש השם: "מקור לחיקוי" או "סמכות במסורת". בעלי התואר "מרג'ע" נושאים בדרך כלל את התואר "אייתוללה" או "אייתוללה עליון" (אייתוללה עוזמא - בתעתיק מדויק: איתאללה עט'מא). דרגה זו היא למעשה דרגה מוסרית, ומשמעותה היא שיש לחקות את מעשיו ורעיונותיו של הנושא אותה.
דרגה זו דומה בחשיבותה לדרגת האייתוללה, אך הדרגות נבדלות ביניהן בכך שהאייתוללה היא דרגה דתית המעניקה סמכות פסיקה הלכתית, בעוד שדרגת המרג'ע תקליד היא דרגה מוסרית המהווה למאמינים מודל לחיקוי.[1] הנושא בדרגה זו צריך לעמוד במספר קריטריונים: בגרות, חכמה, אמונה, צדק, להיוולד בדרך לגיטימית (להורים נשואים), ולהיות זכר (נשים יכולות לבצע אג'תהאד, אך לא להגיע לדרגת מרג'ע תקליד). נוסף על תנאים אלה, המרג'ע צריך להיות גם אדם הידוע בידע הדתי שלו, בפסיקותיו, ובהיותו מורה ונושא דרשות בעל ניסיון.[2]
החל מהמאה ה-19, רק אדם אחד יכול להחזיק בדרגה זו בזמן נתון, ועל כן מספרם מועט:[1]
שם | שנת מוות |
---|---|
חאג' שיח' מוחמד חסן אספהאני נג'פי | 1850 |
שיח' מורתזא אנסארי | 1864 |
מירזא חסן שיראזי | 1895 |
מולא מוחמד קאסם ח'וראסאני | 1911 |
חוג'ת אל-אסלאם סייד מוחמד קאסם טאבטאבא יזדי | 1919 |
מירזא מוחמד תקי האירי שיראזי | 1920 |
שייח' פאדי אללה אספהאני | 1920 |
חאג' סייד אבו אלחסן מוסאווי אספהאני | 1946 |
סייד עכא חוסיין אבן מוחמד טבאטאבא | 1947 |
אייתוללה עט'מא חאג' עכא חוסיין בורוג'רדי | 1961 |
לאחר תקופה זו ומותו של בורוג'רדי עברה דרגת המרג'ע תהליך של דיסאינטגרציה, וכבר לא הייתה הסכמה בנוגע לזהותו של המרג'ע. מחכמי הדת הבולטים שנחשבו למרג'ע לאחר מות בורוג'רדי ניתן למצוא את האייתוללה רוחאללה חומייני, אשר הנהיג את המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979, ואת מוסא סדיק א-צדר, אשר היה דמות בולטת בלבנון ובמזרח התיכון במחצית השנייה של המאה ה-20.[2]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Calmard, J., “Mard̲j̲aʿ-i Taḳlīd”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 21 April 2020. First published online: 2012
- ^ 1 2 Rizvi, Sajjad. "The Making of a Marjaʿ: Sīstānī and Shiʿi Religious Authority in the Contemporary Age." Sociology of Islam 6, no. 2 (2018): 165-189.