פתיחת התפריט הראשי

המשבר המרוקאי הראשון, הידוע גם כמשבר טנג'יר, היה משבר בינלאומי בין המעצמות האירופיות השונות ביחס למצבה של הקולוניה הצרפתית במרוקו. המשבר פרץ במרץ 1905 ונמשך עד למאי 1906.

בשנת 1904 אישרה מחדש בריטניה את שליטתה של צרפת במרוקו, במסגרת מה שכונה "ההסכמה הלבבית". ב-31 במרץ 1905 ביקר בעיר טנג'יר שבמרוקו הקייזר וילהלם השני והצהיר כי הוא רואה במרוקו מדינה עצמאית, וכי השליטה הצרפתית אינה מקובלת על גרמניה אשר תובעת גם לה זכויות בשטחה של מרוקו. בהצהרה זו ביקשה גרמניה לסכסך בין שתי המעצמות (בריטניה וצרפת) ולבחון את מידת חוזקה של ההסכמה הלבבית.

לאחר ביקור הקייזר בטנג'יר לא הרפו הגרמנים מלחציהם. הם שלחו משלחת לפס כדי לדון על מלווה גרמני ועודדו את הסולטאן להתנגד לדרישות הצרפתים לרפורמות או ליתר שליטה בארצו. הם לחצו על ספרד להתנער מהסכם קודם שחתמה עם צרפת על חלוקת מרוקו לאזורי השפעה ודרשו כינוס וועדה בינלאומית על עתיד מרוקו.

הציבור הצרפתי זעם על גרמניה, וכך היה גם בבריטניה. שר החוץ הצרפתי, תיאופיל דלקסה, נקט עמדה נוקשה כנגד הגרמנים, אך הוא הוחלף בתפקידו על ידי מוריס רוביה שרצה להקים וועדה שתפתור את המשבר. גם בצרפת וגם בגרמניה התנגדו להקמת הוועדה. המצב הוסלם כאשר גרמניה הזיזה את כוחותיה אל עבר הגבול עם צרפת בדצמבר של אותה שנה והצרפתים נקטו באותה פעולה בינואר.

ב-16 בינואר 1906 נפתחה בעיר אלח'סירס שבספרד וועידה בהשתתפות נציגי 13 מדינות, שנועדה לפתור את המשבר. עיקר המחלוקת נגעה לסוגיית המדינות הזרות שיאמנו את המשטרה המרוקאית ויפקדו עליה. הצרפתים התעקשו שהם יעשו זאת, ואילו הספרדים והגרמנים היו מעוניינים בקונדומיניום בין-לאומי. ויכוח אחר התנהל סביב השאלה מי ינהל את הבנק הממלכתי של מרוקו, שאלה שנגעה למעשה לשליטה במדינה כולה. בעוד שצרפת זכתה לתמיכת בריטניה, רוסיה, וספרד, גרמניה נקלעה לבידוד מעמיק. בעלת הברית היחידה שלה - האימפריה האוסטרו-הונגרית - לחצה עליה לוותר בעניין המשטרה. איטליה גילתה עניין פושר ועשתה כל מאמץ לחמוק ממחלוקת, וארצות הברית קראה למשתתפים להגיע לפשרה. ב-27 במרץ הושג הסכם שקבע משטר בין-לאומי למרוקו, וכי צרפת היא השותפה הבכירה בארגון המשטרה והגורם המכריע בניהול הבנק הממלכתי החדש של מרוקו. הצרפתים לא הסתפקו בזאת ובניגוד לרוח ההסכם ותנאיו ניסו לבסס לעצמם שליטה מדינית וכלכלית במדינה ובסולטאן הרופס שלה.

בתחילה הייתה גרמניה מוכנה להשלים עם העובדה שלצרפת היה מעין שטח חסות ברוב שטחה של מרוקו, כל עוד עסקים גרמניים נהנו מזכויות שוות לאלו של הצרפתים בניצול הכלכלי של מרוקו. ואכן בפברואר 1909, חתמו גרמניה וצרפת על הסכם ברוח זו. אולם במרץ 1911 לאחר חילופי שר החוץ בקבינט של הרפובליקה השלישית וכנסתו לתפקיד של ז'אן קרופי, הפרה צרפת את ההסכם עם גרמניה על בניית מסילת ברזל במרוקו וחסמה שיתוף פעולה בתחומים אחרים. גרמניה התקשתה להשלים עם המצב והמתח בינה לבין צרפת ואנגליה גבר עד אשר ביולי 1911 פרץ משבר שני על מרוקו, משבר אגדיר ("המשבר המרוקאי השני").

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.