משה מזרחי

במאי קולנוע ישראלי

משה מזרחי (5 בספטמבר 19313 באוגוסט 2018) היה במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק ישראלי יליד מצרים. חתן פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1977, פרס על מפעל חיים מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה 1994 ופרס אופיר על מפעל חיים ב-2001.

משה מזרחי
Moshé Mizrahi.jpg
לידה 5 בספטמבר 1931
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 2018 (בגיל 86)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1968–2018 (כ־50 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ערבית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מיכל בת-אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יוני המנחם עם מיכל בת-אדם ומשה מזרחי

ביוגרפיהעריכה

משה מזרחי נולד באלכסנדריה במצרים שם ספג תרבות צרפתית ים-תיכונית, שאופיינה במפגש רב תרבותי בין מיעוטים מיוון, ארמניה, טורקיה, וארצות ים-תיכוניות אחרות אשר היוו חלק נכבד מאוכלוסיית העיר באותה תקופה. תרבות זו שימשה בסיס ליצירתו של משה ובסרטיו מופיעה ערגה לתום הילדות שאפיין תקופה זו. עלה לישראל ב-1946 מאלכסנדריה יחד עם אמו האלמנה ואחיו שבתאי. המשפחה התיישבה ביפו ועברה חבלי קליטה קשים. משבר גדול התחולל סמוך לעלייתם כאשר סבו, אבי אימו, נפטר בישראל והאם הפכה למפרנסת המשפחה. דמות אימו משמשת כמרכיב מרכזי ביצירתו הרואה בדמות האישה את ההשראה והיצירה, ובלעדיה, כדבריו, נותר היה הגבר ברברי[1].

התחנך בחברת נוער בקיבוץ מעברות והושפע מתפיסת עולם קומוניסטית. ב-13 ביולי 1948 נהרג אחיו בגיל תשע בהפצצה של חיל האוויר המצרי. הימים היו ימי קרבות לטרון, ובבית הקברות נחלת יצחק לא היו די קברנים, כדי לכרות את הקברים הרבים וכך, נאלצו מזרחי ודודו לכרות את קברו של אחיו.

יכולתו של מזרחי ללמוד ולהתאים את עצמו לסביבה שבה נמצא, איפשרה לו להתערות בחיי הקיבוץ, ולאחר מכן בסביבה הישראלית. תוך כדי עיסוקו בתרגום סרטים, התחדדה בו ההכרה שייעודו הוא בימוי סרטים. מאחר שתעשיית הסרטים בישראל הייתה בראשית דרכה, החליט לנסוע לפריז. ב-1958 נסע לצרפת ללימודי קולנוע ונשאר ליצור שם. ב-1970, ביים את סרטו הראשון "אורח בעונה מתה".

בשנות ה-70 חזר לישראל, עסק בבימוי סרטים ישראליים ובמקביל עבד גם בצרפת.

סרטו עטור השבחים "כל החיים לפניו", על פי ספרו של אמיל אז'אר, נבחר על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1977 בתחרות פרס אוסקר. בסרט כיכבו השחקנית הצרפתיה סימון סיניורה והישראלית מיכל בת-אדם, אשתו של מזרחי. (מלבדו זכה ב-2019 גם הישראלי גיא נתיב בפרס האוסקר על סרטו הקצר "Skin").

בפברואר 2019 יצא לאור הספר "מבוא לאהבה: הסרטים של משה מזרחי" מאת מרט פרחומובסקי, הכולל שיחות עם מזרחי על חייו וסרטיו וכן ניתוחים של סגנונו ויצירתו. הספר יצא בהוצאת ליריקה ובעריכת עליזה ציגלר.

מזרחי היה נשוי עד יום מותו לשחקנית-במאית מיכל בת-אדם ולהם בן, דניאל.

הוא שימש מורה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע וטלוויזיה.

פרסים ומועמדויות של סרטיועריכה

מסרטיו כבמאיעריכה

מסרטיו כמפיקעריכה

מסרטיו כשחקןעריכה

  • אישה זרה - 1993
  • חיים זה חיים - 2002
  • הדרך לאן - 2017

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משה מזרחי בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אפרת כורם, משה מזרחי: ללחום בצד של הנדכאים, באתר "העוקץ", 24 באוגוסט 2015
הקודם:
2000 - גבי עמרני
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2001 - משה מזרחי הבא:
2002 - אריה אליאס