משלנו... (ספר)

משלנו... הוא ספרה של וילי קורסרי, סופרת הולנדית. הספר יצא בהולנד בשנת 1945, תורגם לעברית בידי שמואל שניצר ויצא לאור בהוצאת המתמיד, בשנת 1957. הספר יצא בשני חלקים, הראשון בן 237 עמודים והשני בן 240 עמודים.

משלנו...
Die van ons
מידע כללי
מאת וילי קורסרי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור הולנדית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות שנות ה-40 של המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע הספר הוא שנות הכיבוש הנאצי בהולנד בשנים 19401945. אזרחים הולנדים מסכנים את חייהם וחיי משפחותיהם כדי להסתיר יהודים ולספק להם מזון ובגדים. הסיפור המוכר לכל מיומנה של אנה פרנק חורג מתחום בית מסתור יחיד של שתי משפחות ומציליהם, ונפרש על פני הולנד כולה ובעיקר אמסטרדם. אזרחים רגילים, שחיו את חייהם באין מפריע, התפרנסו בכבוד ועמדו בקשרי עסקים, מקצוע וידידות עם אנשים אחרים, מהם נוצרים ומהם יהודים, מהם ילידי הולנד ומהם שנמלטו מגרמניה בתקווה למצוא מקלט בארץ חדשה, עומדים לפתע לפני דילמה שלא העלו בדעתם - להמשיך בחייהם הרגילים והבטוחים לכאורה ולהתעלם מן הקורה ברחוב ובבתי שכניהם וחבריהם, או לעשות צעד גורלי, להתגייס לשורות המחתרת ולעבור לחיים של פחד מתמיד, חשש מכל דפיקה בדלת ומכל מבט חשדני של שכנים ועוברים ושבים ברחוב. אנשים עוזבים את בתיהם ונודדים בין בתי מסתור, מעבירים יהודים מבית לבית, בשעות הלילה ומתוך סיכון עצום לעצמם, מעבירים את ימיהם ולילותיהם בחיפוש מזון ליהודים מסתתרים, שאינם יכולים להשתמש בפנקסי מזון רשמיים, ובכל פרידה אינם יודעים אם ישובו להיפגש. היפוכם של אנשי המחתרת הם ההולנדים, המלשינים על שכניהם היהודים ועל האנשים שמסתירים אותם, ואף כאלה המנצלים את אסונם של היהודים שבן משפחתם נלקח ולא שב, ומוציאים מהם במרמה כסף, בגדים ומזון כדי להעביר לו, כביכול.

קלגסי הס"ד הגרמנים ואנשי הנס"ב, הנאצים ההולנדים משתפי הפעולה, מסתערים בלילות על בתים שלווים, פורצים פנימה, שוברים, גוזלים והורסים מכל הבא ליד ולוקחים גברים ונערים למעצר ללא עילה. מי שנלקח למעצר איננו יודע אם ישוב לביתו או יישלח למחנה וסטרבורק ההולנדי או לאושוויץ. עקרות בית הגונות שראו כבוד לעצמן לטפל כיאות במשפחותיהן אינן יכולות עוד להשיג מצרכי יסוד, לא מזון ולא סבון ורואות את ילדיהן וילדי השכנים רעבים ללחם, דועכים וגוועים במחלות קלות - וכל אותו זמן ממשיכים הנאצים לרוקן את הולנד מכל אוצרותיה ולהעבירם לגרמניה. העשירים, המקורבים לשלטון, ממשיכים לחגוג בארוחות פאר עם ידידיהם הנאצים ומתלוננים שקשה להשיג סיגריות וממתקים, בעוד ילדים ותינוקות גוועים ברעב ובקור ברחובות הסמוכים. ובכל החושך הזה - פשוטו כמשמעו, כי גם חשמל אין עוד - נקודות האור היחידות הן פעולותיהם של אנשי המחתרת, ללא ליאות, בלי להישבר, בלי מנוחה.

עלילת הספר

עריכה

ואוטר בראנדט, מדען צעיר, שקוע כל כולו בעבודתו כפיזיקאי חוקר, והמתרחש סביבו באמסטרדם שתחת הכיבוש הגרמני עובר לידו בלי לגעת בו. גם כאשר נחרדו כל תושבי העיר למשמע אזעקה באישון לילה עם כניסת הצבא הגרמני הפולש, וכל דיירי הפנסיון שבו מתגורר ואוטר מיהרו לרדת למקלט, מזורזים בקריאותיה של בעלת הפנסיון, העלמה בירמן החרוצה והמעשית, לא נתן ואוטר דעתו לדבר והמשיך בעבודתו כבכל לילה. גם הצווים החלים על היהודים אינם נוגעים ללבו, והוא מתקשה להבין את זעמם ואימתם של ההולנדים תושבי אמסטרדם. האדם היחיד שהוא שומר עמו על קשר מחוץ לעבודתו היא דודתו, סווירה, אחות אמו שמתה בילדותו. הוא נפגש עמה מדי פעם, אך יחסו אליה קריר ומנותק.

אך לריחוק הקריר הזה בא הקץ באחד הימים, כשוואוטר פוגש בדרכו החוצה שני שוטרים, השואלים על שכנו, היהודי הצעיר שמעון גרינבוים. הוא מכוון אותם אל חדרי משפחת גרינבוים וממשיך בדרכו, אך במרחק קצר מן הפנסיון הוא נתקל בשמעון עצמו, הממהר הביתה ומסתפק בניד ראש חפוז לשכנו המדען. ואוטר נעצר לרגע, חוכך בדעתו אם צריך היה להזהיר את שמעון מן השוטרים הממתינים לו בבית, אך הצעיר התרחק בינתיים וואוטר מחליט, שאין לכך חשיבות וממשיך בדרכו. בשובו הביתה באותו ערב נודע לו, ששמעון נעצר. מרת גרינבוים, שאיבדה זמן לא רב קודם את בעלה, לאחר שנעצר ונלקח למחנה, המומה ומזועזעת, וכמוה גם בתה רות. שכנתה של מרת גרינבוים, מרת ספניארד החטטנית, מספרת לה שראתה את ואוטר מדבר עם השוטרים בפתח הבית, והיא שולחת את העלמה בירמן להפציר בו, שיבוא לספר לה מה אמרו לו. בגלל רגשי האשם המכרסמים בו, על שלא עצר את שמעון בעוד מועד, הוא נעתר לבקשתה ויורד אל חדריה, ומאותו רגע משתנים חייו באופן בלתי הפיך. אצל משפחת גרינבוים הוא פוגש את מרכריט למברכט, פעילת מחתרת מסורה שכל חייה קודש למציאת מקומות מסתור ליהודים ודאגה לצרכיהם, והיא רואה זאת כמובן מאליו, שוואוטר שותף לדעותיה וישמח לסייע לה בעבודת המחתרת. אין היא מודעת להסתייגותו ולזעמו על ההפרעה לעבודתו, וגם כשהיא מרגישה בהם, איננה מבינה את הסיבה להם, ואילו ואוטר מבליג על רגשותיו ונענה לה שוב ושוב, בגלל חלקו במעצר של שמעון, שאותו יכול היה אולי למנוע.

לאחר שנודע למרת גרינבוים ולרות על מות שמעון, מתנערת האם האומללה מיגונה המשתק ומגייסת את שארית מרצה וכוחותיה להצלת רות בת ה-15. תוקף היתר ההגירה שניתן למשפחת גרינבוים פג, כיון שלא היו מוכנות לנצל אותו כל עוד היה שמעון בחיים, ועכשיו אין להן עוד סיכוי להשיג היתר חדש. מרכריט מתגייסת לחפש לשתיים מקום מסתור בטוח, ולאחר שהלשנה מסכנת את מחבואן בבית משפחת למברכט, מציע ואוטר בעל כורחו את מקום המפלט היקר ללבו - בית נופש קטן ודל מחוץ לעיר, במקום נידח בין שדות וחורשות, לשם היה יוצא להתבודד בסופי שבוע. הוא מתנדב גם ללוות את שתי הנשים יחד עם מרכריט, כי הוא חושש שלא ימצאו את הבקתה המבודדת, ולצערו הוא מגלה, שמרכריט צירפה, בלי לבקש את רשותו, עוד זוג מסתתרים, אישה בסוף הריונה ובעלה מהיר החימה. בסופו של דבר, מגיעים חשדות הנאצים אל ואוטר עצמו ומרכריט מבריחה אותו מביתו בעוד מועד. עכשיו גם הוא מסתתר, כמוהו כאנשי מחתרת אחרים, וסובל את ייסורי הניתוק מעבודתו, הצפיפות והרעש - תועבת לבו מאז ומעולם. גם כשידידו, יאן המכונה "העכבר", איש מחתרת ותיק, מציע לו להסתתר בבית הפרופסור שלהם, איננו מוכן לעזוב את הבית, משום שלשם הובאו גם מרת גרינבוים ובתה, לאחר הלשנה שסיכנה אותן בבקתה המבודדת שלו, והוא איננו יכול לנטוש אותן. רק מותה של מרת גרינבוים משחרר את רות לבריחה לשווייץ ואת ואוטר למעבר לתנאים של שקט ובידוד יחסי, המשקמים את שפיותו.

בתקופה זו הוא פוגש את מירטה רוגיני, זמרת יפהפייה, ונקשר אליה בתשוקה שלא ידע כמותה קודם. מירטה עוברת בנקל מגבר לגבר, בלי להתקשר אל איש מהם, וכל מעייניה בנקמה שהיא חורשת נגד מי שהרג את אחיה, אצילים חברי מחתרת. איש איננו יודע על הקשר המשפחתי ביניהם, וכאשר היא נוקמת לבסוף את מותם, אין איש חושד בה.

למעשי הגבורה וחירוף הנפש של המחתרת מצטרפת בעל כורחה גם סווירה ריס, דודתו של ואוטר, אלמנה יפה, תרבותית ונעימת הליכות, שלילה אחד מגיע אל מרפסתה החשוכה גבר צעיר, איש מחתרת שנמלט מן המשטרה בקפיצה בין הגגות. סווירה מעלה אותו אל החדר שבעליית הגג, שם היא שומרת את מלאי המזונות שלה, ומאותו רגע משתנים חייה. יאן, פעיל מחתרת מראשית הכיבוש, בא אל דירתה בין פעולות, מופיע בחשאי ובאין רואה לימים אחדים של מנוחה, שלווה וארוחות טובות, וחוזר ומסתלק כלעומת שבא. סווירה, שחייה עד אז היו כחלום אחד מתמשך וחלומותיה היו חשובים לה יותר מחיי המציאות, מוצאת עצמה לפתע חיה חיים מלאים, עשירים בדאגות ובשמחות, ביאן היא רואה את הבן שלא נולד לה, והיא יודעת, ששלומו חשוב ויקר לה מחייה. ומגיע היום, שהיא נדרשת לעמוד בניסיון. עוזרת הבית שלה, הגונבת בקביעות ממצרכי המזון שסווירה קונה בשפע בשוק השחור, מגלה לפתע שהמפתח לחדר העלייה ולארון המזונות שבו נעלם, ושוב אין היא יכלה לחדש את המלאי כהרגלה. היא מהרהרת בדבר ומגיעה למסקנה, שהגברת מסתירה את אחיינה בחדר העלייה, ומפיצה את חשדותיה בקרב השכנים. לא עובר זמן רב, והשמועה מגיעה אל המשטרה וזו באה, פורצת אל חדר העלייה הנעול, מוצאת את המחבוא בארון ואוסרת את סווירה. אך האשה הענוגה, המפונקת בחיי עושר ומותרות, איננה נשברת בחקירות ובתנאי המעצר הקשים מנשוא ואיננה מסגירה את בן-חסותה. לבסוף, כאשר בנות הברית קרובות לשחרר את הולנד, משלחים את סווירה לביתה, שבורה גופנית אך איתנה ברוחה. בחודשי המלחמה האחרונים היא גוועת בשחפת בביתה, בטיפולה של חברתה הטובה, הזמרת סימון מירלאך. יאן שורד את הרדיפות והמעצרים. מיד כשנודע לו דבר מעצרה של סווירה, רצה להסגיר את עצמו כדי להביא לשחרורה, אך אחותו הצעירה, גם היא חברת מחתרת נאמנה, התחננה לפניו שלא יעשה זאת, למען אמם החולה. בלאו הכי, היא טוענת, אותו יעצרו ויוציאו להורג ואת האשה שנתנה לו מחסה לא ישחררו. ביולי 1945, לאחר כניעת הנאצים, הוא מגיע אל ביתה, שומע מסימון מירלאך על מותה ומקבל את המכתב שהשאירה לו.

מרכריט, רדופה עד אובדן עשתונות בהכרח להשיג מזון ליהודים המסתתרים ולגיסתה קלת הדעת, המגדלת תינוקת מאומצת לכאורה, שילדה לגבר אחר בעוד בעלה שבוי במרחקים, מתמוטטת במסע מטורף לצפון הולנד ומאבדת את זכרונה. שנות האימים האחרונות נמחקות מתודעתה ויחד עמן מעשה האלימות שעשה בה ואוטר ברגע של טירוף, מעשה שרק אחריו הוא מבין את עומק אהבתו אליה וכל תקוותו היא, שלעולם לא תיזכר ברגע נורא זה. אלא שמרכריט נזכרת - ושומרת את הדבר לעצמה, באהבתה העמוקה אל ואוטר ובהבנתה את התנהגותו.

תרגום לעברית

עריכה

הוצאת המתמיד, תרגום שמואל שניצר, 1957.